׳זה שמי לעלם׳- טעות השואל מה שאינו צריך לו
תוספות כרך ג · חליו של רבי שמעון- דינו מפי המלך העליון ומקומו בעולם הבא · מאמר 18 · פיסקה 12 · דף שט ע"א
לשון הזוהר
וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּלֵי לֵיהּ (לי) בְּרָזָא דְּקוּדְשָּׁא, לַחֲבֵירַנָא, דְּלָא אִשְׁתָּעוֹ אִינוּן בַּהֲדַיְיהוּ בֵּינַיְיהוּ, וְלָא לְרַוָּוקֵי חַבְרַיָיא, וּלְאִינוּן דְּיֵיתוּן לְעָלְמָא. וְהוּא מִלָּה דְּלָא בָּעֵי כָּל אִינִישׁ, וְטָעֵי בֵּיהּ, לָאו מִשּׁוּם חוֹבָתָא דְחָב, אֶלָּא מִשּׁוּם יְקָרָא דִּשְׁמָא עִילָּאָה, דִּבְנֵי נָשָׁא לָא זְהִירִין בֵּיהּ, וּכְתִיב (שמות ג טו) ׳זֶה שְׁמִי לְעוֹלָם׳ - וְיֵיתוֹן לְמִשְׁאַל מַה דְּלָא צְרִיכֵי לוֹן.
תרגום
וְהוּא דָבָר שֶׁלֹּא צָרִיךְ כָּל אָדָם, וְטוֹעֶה בוֹ, לֹא מִשּׁוּם הַחֵטְא שֶׁחָטָא, אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד הַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן שֶׁבְּנֵי אָדָם לֹא זְהִירִים בּוֹ, וְכָתוּב (שמות ג) ׳זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם (שמות ג, טו)׳ - וְיָבֹאוּ לִשְׁאֹל מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ לָהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וקודשא בריך הוא גלי ליה (לי) ברזא דקודשא, לחבירנא, דלא אשתעו אינון בהדייהו בינייהו, ולא לרווקי חברייא, ולאינון דייתון לעלמא. והוא מלה דלא בעי כל איניש, וטעי ביה, לאו משום חובתא דחב, אלא משום יקרא דשמא עילאה, דבני נשא לא זהירין ביה, וכתיב (שמות ג טו) ׳זה שמי לעולם׳ - וייתון למשאל מה דלא צריכי לון.
התרגום: והוא דבר שלא צריך כל אדם, וטועה בו, לא משום החטא שחטא, אלא משום כבוד השם העליון שבני אדם לא זהירים בו, וכתוב (שמות ג) ׳זה שמי לעלם (שמות ג, טו)׳ - ויבאו לשאל מה שלא צריך להם.