ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ג › מאמר 18: חליו של רבי שמעון- דינו מפי המלך העליון ומקומו בעולם הבא › פיסקה 1 (שט ע"א)

חליו של רבי שמעון- שאין דינו כשאר בני אדם

תוספות כרך ג · חליו של רבי שמעון- דינו מפי המלך העליון ומקומו בעולם הבא · מאמר 18 · פיסקה 1 · דף שט ע"א

לשון הזוהר

תָּנוּ רַבָּנָן, כְּשֶׁחָלָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, עָאלוּ קַמֵּיהּ ר' פִּנְחָס, וְר' חִיָּיא, וְר' אַבָּהוּ. אָמְרוּ לוֹ, מַאן (דהוא) קְיָימָא דְעָלְמָא, שָׁכִיב. אָמַר לוֹן, לָא בִּי דִּינָא דִּלְעֵילָא מְעַיְינִין בְּדִינָאי, דְּהָא אֲנָא חֲזָאי דְּלֵית אֲנָא מִתְיְיהִיב לְמַלְאָכָא וּלְדַיָּינָא דִלְעֵילָא. דַּאֲנָא לָאו כִּשְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא.

תרגום

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, כְּשֶׁחָלָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, נִכְנְסוּ לְפָנָיו רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי אַבָּא. אָמְרוּ לוֹ, מִי (שֶׁהוּא) עַמּוּדוֹ שֶׁל הָעוֹלָם, שׁוֹכֵב (מֵת)?! אָמַר לָהֶם, לֹא בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה מְעַיְּנִים בְּדִינִי, שֶׁהֲרֵי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֵין אֲנִי נִתָּן לַמַּלְאָךְ וְלַדַּיָּן שֶׁל מַעְלָה, שֶׁאֲנִי לֹא כִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תנו רבנן, כשחלה רבי שמעון בן יוחאי, עאלו קמיה ר' פנחס, ור' חייא, ור' אבהו. אמרו לו, מאן (דהוא) קיימא דעלמא, שכיב. אמר לון, לא בי דינא דלעילא מעיינין בדינאי, דהא אנא חזאי דלית אנא מתייהיב למלאכא ולדיינא דלעילא. דאנא לאו כשאר בני נשא.

התרגום: שנו רבותינו, כשחלה רבי שמעון בן יוחאי, נכנסו לפניו רבי פנחס ורבי חייא ורבי אבא. אמרו לו, מי (שהוא) עמודו של העולם, שוכב (מת)?! אמר להם, לא בית דין של מעלה מעינים בדיני, שהרי אני רואה שאין אני נתן למלאך ולדין של מעלה, שאני לא כשאר בני אדם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים