ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ג › מאמר 16: מצות יבום וחליצה- כותל הברזל, גאולת המת וסוד הסנדל › פיסקה 6 (שח ע"א)

׳יצא שכרו בהפסדו׳- הזקן החוזר תינוק, והנער הנעקר

תוספות כרך ג · מצות יבום וחליצה- כותל הברזל, גאולת המת וסוד הסנדל · מאמר 16 · פיסקה 6 · דף שח ע"א

לשון הזוהר

וְחַד מְמַנָּא מֵאִינוּן מָארֵי תְרִיסִין אָתֵי עִמֵּיהּ וְאִתְהַדָר בַּר נָשׁ לְהַהוּא אֲתָר וְיָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו. הַהוּא מְמַנָּא קָרֵי עָלֵיהּ: וַוי דְּנָפִיק אַגְרֵיהּ בְּטִיקוּלֵיהּ. מַאן דְהָוָה סִיב, אִתְהַדָר רַבְיָא לְחַיָּכָא בֵּיהּ. וְעִם כָּל דָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְעוּתֵיהּ לְמֶעְבַּד עִמֵּיהּ טִיבוּ לְאִתְתַּקְנָא בְּהַאי עַלְמָא,

תרגום

וּמְמֻנֶּה אֶחָד מֵאֵלּוּ בַּעֲלֵי מָגִנִּים בָּא עִמּוֹ, וְחוֹזֵר אָדָם לְאוֹתוֹ מָקוֹם וְיָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו. אוֹתוֹ מְמֻנֶּה קוֹרֵא עָלָיו: אוֹי שֶׁיָּצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ. מִי שֶׁהָיָה זָקֵן, חוֹזֵק תִּינוֹק לְצַחֵק בּוֹ. וְעִם כָּל זֶה, הקב"ה רְצוֹנוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ טוֹבָה לְתַקְּנוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם, וְזֶהוּ שֶׁאֲדוֹנוֹ מִתְרַצֶּה בוֹ. נַעַר מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנִים שֶׁלֹּא הִשְׁלִים לְעֶשְׂרִים אוֹ שֶׁהוּא נַעַר שֶׁלֹּא נָשׂוּי, הקב"ה עוֹקֵר אוֹתוֹ, וְשׁוֹתֵל אוֹתוֹ לְבַסּוֹף בְּצַד אָבִיו בְּקֹשִׁי, וְזֶה לֹא הוֹלֵךְ לְאוֹתוֹ כֹתֶל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וחד ממנא מאינון מארי תריסין אתי עמיה ואתהדר בר נש לההוא אתר וישוב לימי עלומיו. ההוא ממנא קרי עליה: ווי דנפיק אגריה בטיקוליה. מאן דהוה סיב, אתהדר רביא לחיכא ביה. ועם כל דא, קודשא בריך הוא רעותיה למעבד עמיה טיבו לאתתקנא בהאי עלמא,

התרגום: וממנה אחד מאלו בעלי מגנים בא עמו, וחוזר אדם לאותו מקום וישוב לימי עלומיו. אותו ממנה קורא עליו: אוי שיצא שכרו בהפסדו. מי שהיה זקן, חוזק תינוק לצחק בו. ועם כל זה, הקב"ה רצונו לעשות עמו טובה לתקנו בזה העולם, וזהו שאדונו מתרצה בו. נער משתים עשרה שנים שלא השלים לעשרים או שהוא נער שלא נשוי, הקב"ה עוקר אותו, ושותל אותו לבסוף בצד אביו בקשי, וזה לא הולך לאותו כתל.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים