תשוקת הנפש שנשארה באשה- התעוררותה מוציאה את המת
תוספות כרך ג · מצות יבום וחליצה- כותל הברזל, גאולת המת וסוד הסנדל · מאמר 16 · פיסקה 5 · דף שח ע"א
לשון הזוהר
כַּד אִית לוֹן פָרוֹקָא לְאִינוּן דְּלָא זָכוּ, אִיצְטְרִיךְ לְּהַהִיא אִתְּתָא מַמָּשׁ, דְהוּא שָׁבָק תַּמָּן, בְּאֲתָר דְּנַפְשֵׁיהּ וּרְעוּתֵיהּ הֲוָה שַׁוִי תָּדִיר וְאַדְבָּק בִרְעוּתָא וְתִיאוּבְתָּא. וְכָד אִשְׁתַּמַּשׁ בְּהַהוּא אֲתָר אֲחוּהָ דְּמִיתָא, הַהוּא דַבִּיּקוּ דְתִיאוּבְתָּא דְנַפְשָׁא דְשָׁבָק בְּהַהוּא אֲתָר אִתְעָר בְּאִתְעָרוּתָא דְאִתְּתֵיהּ דְאִתְעֲרָת לְגַבֵּיהּ וְאֲחוּהָ דְּשַׁוִי רְעוּתֵיהּ בְּאַחֲוָה בְּהַהוּא אֲתָר. כְּדֵין אִתְעָרוּ דָא מִתְעָר לְהַהוּא מֵיתָא בְּאִינוּן הֵיכָלִין וְנָפַק מִתַּמָּן.
תרגום
כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם גּוֹאֵל לְאֵלּוּ שֶׁלֹּא זָכוּ, צָרִיךְ לְאוֹתָהּ אִשָּׁה מַמָּשׁ שֶׁהוּא עָזַב שָׁם, בְּמָקוֹם שֶׁנַּפְשׁוֹ וּרְצוֹנוֹ הָיָה שָׁם תָּמִיד וְנִדְבַּק בְּרָצוֹן וְהִשְׁתּוֹקְקוּת. וְכַאֲשֶׁר הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אָחִיו שֶׁל הַמֵּת, אוֹתָהּ הִתְדַבְּקוּת שֶׁל הַתְּשׁוּקָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ שֶׁעָזַב בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מִתְעוֹרֶרֶת בְּהִתְעוֹרְרוּת הָאִשָּׁה שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת אֵלָיו וְאָחִיו שֶׁשָּׂם רְצוֹנוֹ בְאַחֲוָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. אָז הִתְעוֹרְרוּת זוֹ מְעוֹרֶרֶת לְאוֹתוֹ מֵת בְּאֵלּוּ הַהֵיכָלוֹת וְיוֹצֵא מִשָּׁם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כד אית לון פרוקא לאינון דלא זכו, איצטריך לההיא אתתא ממש, דהוא שבק תמן, באתר דנפשיה ורעותיה הוה שוי תדיר ואדבק ברעותא ותיאובתא. וכד אשתמש בההוא אתר אחוה דמיתא, ההוא דביקו דתיאובתא דנפשא דשבק בההוא אתר אתער באתערותא דאתתיה דאתערת לגביה ואחוה דשוי רעותיה באחוה בההוא אתר. כדין אתערו דא מתער לההוא מיתא באינון היכלין ונפק מתמן.
התרגום: כאשר יש להם גואל לאלו שלא זכו, צריך לאותה אשה ממש שהוא עזב שם, במקום שנפשו ורצונו היה שם תמיד ונדבק ברצון והשתוקקות. וכאשר השתמש באותו מקום אחיו של המת, אותה התדבקות של התשוקה של הנפש שעזב באותו מקום מתעוררת בהתעוררות האשה שמתעוררת אליו ואחיו ששם רצונו באחוה באותו מקום. אז התעוררות זו מעוררת לאותו מת באלו ההיכלות ויוצא משם.