חסרון שלש אותיות באלפא ביתא- כקוף המראה עצמו כמת
תוספות כרך ג · סדר התפלה מפרשת בראשית עד שלש הפסיעות- עלית האדם כקרבן · מאמר 14 · פיסקה 12 · דף שז ע"ב
לשון הזוהר
וְעַל דָּא בְּאַלְפָא בֵּיתָא דָא, לֵית בָּהּ לֹא וא"ו וְלֹא קו"ף וְלֹא בי"ת, וְאִית בֵּיהּ פ' בְּאַתְרֵיהּ (ס"א בסופיה). מַאי דְּמָסַר טַעְמָא בְּגִין דִנְפִילָה דָא דְּמָסַר בַּר נָשׁ נַפְשֵׁיהּ לְמוֹתָא אִיצְטְרִיךְ לְכַוְּונָא רְעוּתֵיהּ וּלְמֶעֱבָּד נָחַת רוּחַ לְהַהוּא סִטְרָא דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ מוֹתָא, כְּמָה דְּעָבִיד הַקוֹף בְּחֲרַבָה בְּהָרִים, אַחֲזֵי גַּרְמֵיהּ כְּמִית קָמֵיהּ חַיּוֹת, בְּגִין דְּדָחִיל מִנְהוֹן, וְכָד קְרִיבִין לְגַבֵּיהּ וַחֲשִׁיבֵי לְמֵיכָל וּלְקַטְלָא יָתֵיהּ, חֲמָאן יָתֵיהּ דְנָפִיל וּמִית וְחֲשִׁיבֵי דְּאִיהוּ מִית וּכְדֵין תַבָן לַאֲחוֹרָא. וְעַל דָּא אִסְתָּלָקוּ תְלַת אַתְוָון אִלֵּין, דְּלָא יָדְעֵי בְּהוּ אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי.
תרגום
וְעַל זֶה בְּאַלְפָא בֵּיתָא זוֹ אֵין בָּהּ לֹא וָא"ו וְלֹא קוֹ"ף וְלֹא בֵּי"ת, וְיֵשׁ בָּהּ אוֹת פ' בִּמְקוֹמָהּ (בסופה). מִי שֶׁמָּסַר טַעֲמוֹ מִשּׁוּם שֶׁנְּפִילָה זוֹ שֶׁמּוֹסֵר בֶּן אָדָם נַפְשׁוֹ לְמִיתָה, צָרִיךְ לְכַוֵּן רְצוֹנוֹ וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַצַּד הַהוּא שֶׁמְּצוּיָה בוֹ מִיתָה, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה הַקּוֹף בֶּחָרָבָה בֶהָרִים, מַרְאֶה עַצְמוֹ כְּמוֹ מֵת בִּפְנֵי הַחַיּוֹת, מִשּׁוּם שֶׁמְּפַחֵד מֵהֶם, וְכַאֲשֶׁר מִתְקָרְבִים אֵלָיו וְחוֹשְׁבִים לֶאֱכֹל וְלַהֲרֹג אוֹתוֹ, רוֹאִים אוֹתוֹ שֶׁנּוֹפֵל וּמֵת, וְחוֹשְׁבִים שֶׁהוּא מֵת, וְאָז חוֹזְרִים לַאֲחוֹרֵיהֶם. וְעַל זֶה הִסְתַּלְּקוּ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא יָדְעוּ בָהֶם אֶלָּא הקב"ה בְּעַצְמוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועל דא באלפא ביתא דא, לית בה לא וא"ו ולא קו"ף ולא בי"ת, ואית ביה פ' באתריה (ס"א בסופיה). מאי דמסר טעמא בגין דנפילה דא דמסר בר נש נפשיה למותא איצטריך לכוונא רעותיה ולמעבד נחת רוח לההוא סטרא דשריא ביה מותא, כמה דעביד הקוף בחרבה בהרים, אחזי גרמיה כמית קמיה חיות, בגין דדחיל מנהון, וכד קריבין לגביה וחשיבי למיכל ולקטלא יתיה, חמאן יתיה דנפיל ומית וחשיבי דאיהו מית וכדין תבן לאחורא. ועל דא אסתלקו תלת אתוון אלין, דלא ידעי בהו אלא קודשא בריך הוא בלחודוי.
התרגום: ועל זה באלפא ביתא זו אין בה לא וא"ו ולא קו"ף ולא בי"ת, ויש בה אות פ' במקומה (בסופה). מי שמסר טעמו משום שנפילה זו שמוסר בן אדם נפשו למיתה, צריך לכון רצונו ולעשות נחת רוח לצד ההוא שמצויה בו מיתה, כמו שעושה הקוף בחרבה בהרים, מראה עצמו כמו מת בפני החיות, משום שמפחד מהם, וכאשר מתקרבים אליו וחושבים לאכל ולהרג אותו, רואים אותו שנופל ומת, וחושבים שהוא מת, ואז חוזרים לאחוריהם. ועל זה הסתלקו שלש אותיות אלו שלא ידעו בהם אלא הקב"ה בעצמו.