ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ג › מאמר 13: ׳והנה סלם מצב ארצה׳- התפלה סלם היחוד ומעלת הרועה הנאמן › פיסקה 2 (שו ע"ב)

מלאכי אלהים פורשים כנפיהם- ועולים בשכינה שבתפלה

תוספות כרך ג · ׳והנה סלם מצב ארצה׳- התפלה סלם היחוד ומעלת הרועה הנאמן · מאמר 13 · פיסקה 2 · דף שו ע"ב

לשון הזוהר

וּבְּזִמְנָא דְּמוֹדָע לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שְׁכִינְתָּא דְּסָלְקָא בְּהַהִיא צְלוֹתַא. מִיָּד - (בראשית כח יב) ׳וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ, בְּהַהוּא בַּר נָשׁ׳ - כּוּלְּהוּ פַּתְחִין גַּדְפַיְיהוּ לְקֳבֵּל שְׁכִינְתָּא (בההיא) בְּהַהוּא צְלוֹתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (יחזקאל א יא) ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְמַעְלָה׳ - וְהַאי אִיהוּ עוֹלִים - שְׁכִינְתָּא עַל גַּדְפַיְיהוּ.

תרגום

וּבִזְמַן שֶׁמּוֹדִיעַ לָהֶם הקב"ה, הַשְּׁכִינָה שֶׁעוֹלָה בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה, מִיָּד - (בראשית כח) ׳וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, בְּאוֹתוֹ אָדָם (בראשית כח, יב)׳ - כֻּלָּם פּוֹתְחִים כַּנְפֵיהֶם לְעֻמַּת הַשְּׁכִינָה בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל א) ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמַעְלָה (יחזקאל א, יא)׳ - וְזֶהוּ עֹלִים - שְׁכִינָה עַל כַּנְפֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובזמנא דמודע לון קודשא בריך הוא, שכינתא דסלקא בההיא צלותא. מיד - (בראשית כח יב) ׳והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, בההוא בר נש׳ - כולהו פתחין גדפייהו לקבל שכינתא (בההיא) בההוא צלותא. הדא הוא דכתיב, (יחזקאל א יא) ׳ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה׳ - והאי איהו עולים - שכינתא על גדפייהו.

התרגום: ובזמן שמודיע להם הקב"ה, השכינה שעולה באותה תפלה, מיד - (בראשית כח) ׳והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו, באותו אדם (בראשית כח, יב)׳ - כלם פותחים כנפיהם לעמת השכינה באותה תפלה. זהו שכתוב (יחזקאל א) ׳ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה (יחזקאל א, יא)׳ - וזהו עלים - שכינה על כנפיהם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: