ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ג › מאמר 12: ׳והארץ היתה תהו ובהו׳- קליפות האגוז וספר הרופא הקרטינאי › פיסקה 14 (שו ע"א)

לחשי בלעם שבספר- אסור ומותר, ונדוי על החלי

תוספות כרך ג · ׳והארץ היתה תהו ובהו׳- קליפות האגוז וספר הרופא הקרטינאי · מאמר 12 · פיסקה 14 · דף שו ע"א

לשון הזוהר

וְאִינוּן מִמַּה דְהָוָה עֲבִיד בִּלְעָם דְהָוָה לַחִישׁ עַל מֵרָע, וְהוּא אָמַר בְּפוּמֵיהּ, וְאִתְּסֵי מִיָד. וְכֻלְּהוּ בָּרִיר לוֹן בְּהַהוּא סִפְרָא. וְאָמַר דָא אָסוּר וְדָא מוּתָּר לְמָאן דְדָחִיל חַטָּאָה, בְּגִין דְמָרְעִין סַגִּיאִין אָמַר, דְּתַלְיָיא אַסְוָותָא דִּילְהוֹן בִּלְחִישׁוּ דְפּוּמָא, ואִינוּן מִסִטְרָא דְנָחָשׁ, וּמִנְהוֹן מִסִטְרָא דְקֶסֶם. וְכָל אִינוּן דְאָסוּר לוֹמַר בְּפוּמָא וְאָסוּר לְמֶעְבַּד בְעוֹבָדָא, הֲוָה אָמַר. עַד דְּאַשְׁכַּחְנָא עַל מַרְעִין יְדִיעָאן דְּאִיצְטְרִיךְ לוֹמַר כָּךְ, וּלְנָדוּיי בְּנִדוּי וּבְשָׁמַתָּא עַל הַהוּא מֵרַע, וְאִיהוּ תַוְוהָא סַגִּי לְגַבָּן.

תרגום

וְהֵם מִמַּה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה בִלְעָם, שֶׁהָיָה לוֹחֵשׁ לְחָשִׁים עַל חוֹלֶה, וְהָיָה אוֹמֵר בְּפִיו וּמִיָּד מִתְרַפֵּא, וְכֻלָּם מְבֹרָרִים בְּאוֹתוֹ הַסֵּפֶר. וְאָמַר זֶה אָסוּר וְזֶה מֻתָּר לְמִי שֶׁיְּרֵא חֵטְא, מִשּׁוּם שֶׁחֲטָאִים רַבִּים אָמַר שֶׁרְפוּאָתָם תְּלוּיָה בְּלַחַשׁ הַפֶּה, וְהֵם מִצַּד הַנַּחַשׁ, וּמֵהֶם מִצַּד הַקֶּסֶם. וְכָל אוֹתָם שֶׁאָסוּר לוֹמַר בַּפֶּה וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּמַעֲשֶׂה הָיָה אוֹמֵר. עַד שֶׁמָּצָאתִי בְּמַחֲלוֹת יְדוּעוֹת שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר כָּךְ וּלְנַדּוֹת בְּנִדּוּי וּשְׁמָתָא עַל אוֹתוֹ חֹלִי, וְזוֹ תְמִיהָה גְדוֹלָה לָנוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואינון ממה דהוה עביד בלעם דהוה לחיש על מרע, והוא אמר בפומיה, ואתסי מיד. וכלהו בריר לון בההוא ספרא. ואמר דא אסור ודא מותר למאן דדחיל חטאה, בגין דמרעין סגיאין אמר, דתלייא אסוותא דילהון בלחישו דפומא, ואינון מסטרא דנחש, ומנהון מסטרא דקסם. וכל אינון דאסור לומר בפומא ואסור למעבד בעובדא, הוה אמר. עד דאשכחנא על מרעין ידיעאן דאיצטריך לומר כך, ולנדויי בנדוי ובשמתא על ההוא מרע, ואיהו תווהא סגי לגבן.

התרגום: והם ממה שהיה עושה בלעם, שהיה לוחש לחשים על חולה, והיה אומר בפיו ומיד מתרפא, וכלם מבררים באותו הספר. ואמר זה אסור וזה מתר למי שירא חטא, משום שחטאים רבים אמר שרפואתם תלויה בלחש הפה, והם מצד הנחש, ומהם מצד הקסם. וכל אותם שאסור לומר בפה ואסור לעשות במעשה היה אומר. עד שמצאתי במחלות ידועות שצריך לומר כך ולנדות בנדוי ושמתא על אותו חלי, וזו תמיהה גדולה לנו.

מן המפרשים

הסולם: מן המקבילה בהאזינו מאמר יז, ט (רצט:) ואינון ממה דהוה וכו': והם, הרפואות הכתובים שם, הם ממה שהיה עושה בלעם, שהיה לוחש לחשים על המחלה, והיה אומר בפיו, ומיד נתרפא. וכולם מבוררים באותו ספר, ואומר זה אסור להשתמש בו, וזה מותר להשתמש…

אור יקר: מותר למאן דדחיל חטאה מפני שהוא בשמות קדושים וצרופי אותיות וצריך קדושה, ובלעם היה יודע מכח המודיעים אותו והיה מערב קדש בחול שזה דרכם לאותם המתעסקים בחכמת הכישוף שמתוך החשך רואים אור קצת, ומודיעים אליהם עזא ועזאל קצת מסגולות השם…

לכל המפרשים על פיסקה זו