ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ג › מאמר 11: ׳הנה עם יצא ממצרים׳- כשפי בלק ובלעם וקשר ישראל למעלה › פיסקה 8 (שד ע"א)

סימני הנחש בהלוכו- ודינו שאינו שב בלא כפר

תוספות כרך ג · ׳הנה עם יצא ממצרים׳- כשפי בלק ובלעם וקשר ישראל למעלה · מאמר 11 · פיסקה 8 · דף שד ע"א

לשון הזוהר

אֲמְרוּ חַבְרַיָּיא לְרַבִּי אֶלְעָזָר, בְּמָה יָדַעְתְּ. אָמַר לְהוּ, סִימָנָא יָהַב לִי אַבָּא, וַאֲנָא אִשְׁתְּמוֹדַעְנָא בֵּיהּ. אֲמְרוּ לֵיהּ, תִּינַח חִוְיָא דְּאִשְׁתְמוֹדְעַת בֵּיהּ. הַהוּא דְּאִתְנֵחַם וְתַב מֵחוֹבֵיהּ בְּמָה יָדַעְתְּ. אָמַר לְהוּ, כַּד הֲוָה אָזִיל הַהוּא חִוְיָא, קַשְׂקַשּׂוֹי הֲווּ סָלְקִין וזָנְבוֹי זָקִיף וְאִיהוּ דְּאָזִיל (אזיל) בִּבְהִילוּ. רוּחָא חֲדָא הֲוָה אָזִיל לָקֳבְלֵיה וְהָוָה קָארֵי קָמֵיהּ: תּוּב מֵאָרְחָךְ. דְּהָא תָב מֵחוֹבֵיהּ וְאִתְנְחֵם הַהוּא בַּר נָשׁ. וְהַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא לָא הֲוָה צַיִּית עַד דְּיִתְנוּן לֵיהּ כּוֹפֶר בַּהֲדֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דְּאִתְחַיָּיב קָטוֹלָא וְתָב. דְּכַךְ אוֹרְחוֹי דְּחִוְיָא עֵילָא וְתַתָּא - כֵּיוָן דְאִתְיְיהִיב לֵיהּ רֵשׁוּ, לָא תָב עַד דְּאַשְׁלִים הַהוּא דִּינָא בִּישָׁא דְאִתְיְיהִיב לֵיהּ רֵשׁוּ לְמֶעְבַּד, אוֹ דְּיִתְנוּן לֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ חַיָּיבָא אַחֲרָא בְּכּוֹפְרָא. דְּהָא בְּרֵיקָנַיָּיא לָא יִפּוֹק, כֵּיוָן דְאִתְיְיהִיב לֵיהּ רֵשׁוּ.

תרגום

אָמְרוּ הַחֲבֵרִים לְרַבִּי אֶלְעָזָר, בַּמֶּה יָדַעְתָּ? אָמַר לָהֶם, סִימָן נָתַן לִי אַבָּא, וַאֲנִי יוֹדֵעַ אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ, מֵילָא הַנָּחָשׁ שֶׁיָּדַעְתָּ בּוֹ, אוֹתוֹ שֶׁהִתְנַחֵם וְשָׁב מֵחֶטְאוֹ בַּמֶּה יָדַעְתָּ? אָמַר לָהֶם, כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, הַקַּשְׂקַשִּׂים שֶׁלּוֹ הָיוּ עוֹלִים וּזְנָבוֹ זָקוּף, וְהוּא שֶׁהוֹלֵךְ (הוֹלֵךְ) בִּבְהִילוּת, רוּחַ אַחַת הָיְתָה הוֹלֶכֶת כְּנֶגְדּוֹ וְקוֹרֵאת לְפָנָיו: שׁוּב מִדַּרְכְּךְ, שֶׁהֲרֵי שָׁב מֵחֶטְאוֹ וְהִתְנַחֵם אוֹתוֹ הָאִישׁ. וְאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרַע לֹא הָיָה מְצַיֵּת עַד שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ כֹּפֶר אִתּוֹ בִּמְקוֹם אוֹתוֹ אָדָם שֶׁהִתְחַיֵּב מִיתָה וְשָׁב. שֶׁכָּךְ דֶּרֶךְ הַנָּחָשׁ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה - כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ רְשׁוּת, לֹא שָׁב עַד שֶׁהִשְׁלִים אוֹתוֹ הַדִּין הָרַע שֶׁנִּתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת, אוֹ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ בִּמְקוֹמוֹ רָשָׁע אַחֵר בְּכֹפֶר, שֶׁהֲרֵי בְּרֵיקָנוּת הוּא לֹא יֵצֵא, כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ רְשׁוּת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמרו חברייא לרבי אלעזר, במה ידעת. אמר להו, סימנא יהב לי אבא, ואנא אשתמודענא ביה. אמרו ליה, תינח חויא דאשתמודעת ביה. ההוא דאתנחם ותב מחוביה במה ידעת. אמר להו, כד הוה אזיל ההוא חויא, קשקשוי הוו סלקין וזנבוי זקיף ואיהו דאזיל (אזיל) בבהילו. רוחא חדא הוה אזיל לקבליה והוה קארי קמיה: תוב מארחך. דהא תב מחוביה ואתנחם ההוא בר נש. וההוא חויא בישא לא הוה ציית עד דיתנון ליה כופר בהדיה באתריה דההוא בר נש דאתחייב קטולא ותב. דכך אורחוי דחויא עילא ותתא - כיון דאתייהיב ליה רשו, לא תב עד דאשלים ההוא דינא בישא דאתייהיב ליה רשו למעבד, או דיתנון ליה באתריה חייבא אחרא בכופרא. דהא בריקנייא לא יפוק, כיון דאתייהיב ליה רשו.

התרגום: אמרו החברים לרבי אלעזר, במה ידעת? אמר להם, סימן נתן לי אבא, ואני יודע אותו. אמר לו, מילא הנחש שידעת בו, אותו שהתנחם ושב מחטאו במה ידעת? אמר להם, כשהיה הולך אותו הנחש, הקשקשים שלו היו עולים וזנבו זקוף, והוא שהולך (הולך) בבהילות, רוח אחת היתה הולכת כנגדו וקוראת לפניו: שוב מדרכך, שהרי שב מחטאו והתנחם אותו האיש. ואותו הנחש הרע לא היה מצית עד שיתנו לו כפר אתו במקום אותו אדם שהתחיב מיתה ושב. שכך דרך הנחש למעלה ולמטה - כיון שנתנה לו רשות, לא שב עד שהשלים אותו הדין הרע שנתנה לו רשות לעשות, או שיתנו לו במקומו רשע אחר בכפר, שהרי בריקנות הוא לא יצא, כיון שנתנה לו רשות.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים