מצליח במעשיו ופגום במומו- סריס חמה שאין זרעו כראוי
תוספות כרך ב · רזין דעיינין ודחוטמא- האותיות הרשומות בפרצוף האדם ובמזלו · מאמר 7 · פיסקה 97 · דף רעה ע"ב
לשון הזוהר
בְּמִצְּחֵיהּ שִׂרְטוּטָא חֲדָא רַבְרְבָא וְד' זְעִירִין (נ"א ואינון) וְעֵינוֹי דְּקִיקִין וְלָא כָּל כַּךְ, ואִינוּן מִתְהַפְּכִין לְסֻמָּקָא. שַׂעְרוֹי תַלְיָין שְׁעִיעִין זְעֵיר, שַׁלְשְׁלָאָהּ רַבְרְבָא הֲוָה לֵיהּ, וְתַלְיָא מִנֵּיהּ סִיוּעָא. אִית לֵיהּ מְהֵימָנָא, אִיהוּ אַצְּלַח בְּעוֹבָדוֹי, דָא אִית לֵיהּ פְּגִימוּ דְּמוּמָא דְּאִיהוּ סָרִיס חַמָּה, אוֹ תַלְיָּיא בְּכִּיסָא דְּבֵּיעוֹי חַד מִמֵעוֹי וְלָא אַפִיק זַרְעָא כְּדְקָא יֵאוֹת. בִּידָא שְמאלָא אִית אֶצְּבְּעָא זְעִירָא קַמִיט וְלָא אִתְפָּשַׁט. (עכ"מ ונראה שחסר.)
תרגום
בְּמִצְחוֹ קַו אֶחָד גָּדוֹל וְאַרְבָּעָה קְטַנִּים, וְעֵינָיו דַּקּוֹת וְלֹא כָּל כָּךְ, וְהֵן הוֹפְכוֹת לְאָדֹם. שְׂעָרוֹתָיו תְּלוּיוֹת חֲלָקוֹת מְעַט. שַׁלְשֶׁלֶת גְּדוֹלָה הָיְתָה לוֹ, וְתָלוּי מִמֶּנָּה סִיּוּעַ. יֵשׁ לוֹ נֶאֱמָנוּת, הוּא מַצְלִיחַ בְּמַעֲשָׂיו. זֶה יֵשׁ לוֹ פְּגָם שֶׁל מוּם שֶׁהוּא סְרִיס חַמָּה, אוֹ תָּלוּי בְּכִיס בֵּיצָיו אֶחָד מִמֵּעָיו וְלֹא מוֹצִיא זֶרַע כָּרָאוּי. בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית יֵשׁ אֶצְבַּע קְטַנָּה קְמוּטָה וְאֵינָהּ מִתְפַּשֶּׁטֶת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: במצחיה שרטוטא חדא רברבא וד' זעירין (נ"א ואינון) ועינוי דקיקין ולא כל כך, ואינון מתהפכין לסמקא. שערוי תליין שעיעין זעיר, שלשלאה רברבא הוה ליה, ותליא מניה סיועא. אית ליה מהימנא, איהו אצלח בעובדוי, דא אית ליה פגימו דמומא דאיהו סריס חמה, או תלייא בכיסא דביעוי חד ממעוי ולא אפיק זרעא כדקא יאות. בידא שמאלא אית אצבעא זעירא קמיט ולא אתפשט. (עכ"מ ונראה שחסר.)
התרגום: במצחו קו אחד גדול וארבעה קטנים, ועיניו דקות ולא כל כך, והן הופכות לאדם. שערותיו תלויות חלקות מעט. שלשלת גדולה היתה לו, ותלוי ממנה סיוע. יש לו נאמנות, הוא מצליח במעשיו. זה יש לו פגם של מום שהוא סריס חמה, או תלוי בכיס ביציו אחד ממעיו ולא מוציא זרע כראוי. בידו השמאלית יש אצבע קטנה קמוטה ואינה מתפשטת.