ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ב › מאמר 7: רזין דעיינין ודחוטמא- האותיות הרשומות בפרצוף האדם ובמזלו › פיסקה 94 (רעה ע"ב)

אמת מצד הנשמה ושקר מצד הרוחות השורות עליו

תוספות כרך ב · רזין דעיינין ודחוטמא- האותיות הרשומות בפרצוף האדם ובמזלו · מאמר 7 · פיסקה 94 · דף רעה ע"ב

לשון הזוהר

וְאַתְיָין אִינוּן תְרֵין רוּחִין וְחַד נִשְׁמָתָא דְּגִזְעָא דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, ע' דַּרְגִּין לַאֲחוֹרָא וְשָׁרָאן עַל גַּבֵּי הַהוּא בַּר נָשׁ רוּחָא בָּתַר רוּחָא, ואוֹדְעִין לֵיהּ מִילִין דְּעַלְמָא. מִנַיְיהוּ קְשׁוֹט וּמִנַיְיהוּ לָאו קְשׁוֹט, מִנַיְיהוּ קְשׁוֹט מִסִטְרָא דְּנִשְׁמָתָא עַרְטִילָאָה, דְּהָא אַשְכָּחַת תַּמָּן נַיְיחָא. וּמִנַיְיהוּ לָאו קְשׁוֹט מִסִטְרָא דְּאִינוּן רוּחִין. וּלְזִמְנִין אִינוּן רוּחִין אוֹדְעִין לֵיהּ מִילִין דִּקְשׁוֹט לִזְמַן קָרִיב,

תרגום

וּבָאוֹת אוֹתָן שְׁנֵי הָרוּחוֹת וְנִשְׁמָה אַחַת שֶׁל שֹׁרֶשׁ אוֹתוֹ הָאָדָם, שִׁבְעִים דְּרָגוֹת לְאָחוֹר, וְשׁוֹרוֹת עַל אוֹתוֹ הָאָדָם רוּחַ אַחַר רוּחַ, וּמוֹדִיעוֹת לוֹ דִּבְרֵי הָעוֹלָם. מֵהֶן אֱמֶת וּמֵהֶן לֹא אֱמֶת. מֵהֶן אֱמֶת מִצַּד הַנְּשָׁמָה הָעֲרֻמָּה, שֶׁהֲרֵי מָצְאָה שָׁם מְנוּחָה. וּמֵהֶן לֹא אֱמֶת מִצַּד אוֹתָם הָרוּחוֹת. וְלִפְעָמִים אוֹתָם הָרוּחוֹת מוֹדִיעִים לוֹ דְּבָרִים שֶׁל אֱמֶת לִזְמַן קָרוֹב,

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואתיין אינון תרין רוחין וחד נשמתא דגזעא דההוא בר נש, ע' דרגין לאחורא ושראן על גבי ההוא בר נש רוחא בתר רוחא, ואודעין ליה מילין דעלמא. מנייהו קשוט ומנייהו לאו קשוט, מנייהו קשוט מסטרא דנשמתא ערטילאה, דהא אשכחת תמן נייחא. ומנייהו לאו קשוט מסטרא דאינון רוחין. ולזמנין אינון רוחין אודעין ליה מילין דקשוט לזמן קריב,

התרגום: ובאות אותן שני הרוחות ונשמה אחת של שרש אותו האדם, שבעים דרגות לאחור, ושורות על אותו האדם רוח אחר רוח, ומודיעות לו דברי העולם. מהן אמת ומהן לא אמת. מהן אמת מצד הנשמה הערמה, שהרי מצאה שם מנוחה. ומהן לא אמת מצד אותם הרוחות. ולפעמים אותם הרוחות מודיעים לו דברים של אמת לזמן קרוב,

מן המפרשים

אור יקר: ערטילאה מנהון ואינון ערטילאין מינה, או ירצה שלבוש השכינה הוא אור עליון הנשפע מלמעלה שעל ידי אותו האור היא מתקשטת אל הייחוד, וסוד ייחודה הוא על ידי התעוררות הגשמות, ולכן היא ערטילאה מגהון שאין ספק בידם לעורר הייחוד, וזה סיבה…

לכל המפרשים על פיסקה זו