חוטם נשר מחודד בלא אות- שונא תורה ולומדיה
תוספות כרך ב · רזין דעיינין ודחוטמא- האותיות הרשומות בפרצוף האדם ובמזלו · מאמר 7 · פיסקה 72 · דף רעה ע"א
לשון הזוהר
חוֹטָמָא אֲרִיכָא וְחַד חִדוּדָא בְּרֵישָׁא דְּחוֹטָמָא דְּנִשְׁרָא, הַאי אִיהוּ בְּלָא אָתְּ כְּלָל. שָׂעֲרֵיהּ קַמִיט. שִׂרְטוּטִין דְּמִצְּחֵיה ג', אַנְפּוֹי חַדִידָן, עֵינוֹי זְעִירִין, הַאי אִיהוּ חַמְדָּן בְּמָה דְּאִית לְהוּ לְאַחֲרָנִין. כָּל עוֹבָדוֹי לָאו בִּדְחִילוּ דִּשְׁמַיָּא, סָנְיָּא אוֹרַיְיתָא וְסָנֵי לְמָאן דְּלָעָאן בָּהּ, רָחִים לְפוּם שַׁעְתָּא לְמִשְׁמָע מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וּלְפוּם שַׁעֲתָא פַּרְחִין מִנִּיהּ.
תרגום
אַף אָרֹךְ וְחִדּוּד אֶחָד בְּרֹאשׁ הָאַף שֶׁל נֶשֶׁר, זֶה בְּלֹא אוֹת כְּלָל. שְׂעָרוֹ מְקֻמָּט. קַוֵּי מִצְחוֹ שְׁלֹשָׁה, פָּנָיו חַדּוֹת, עֵינָיו קְטַנּוֹת. זֶה חַמְדָּן בְּמַה שֶׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים. כָּל מַעֲשָׂיו אֵינָם בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, שׂוֹנֵא תוֹרָה וְשׂוֹנֵא אֶת מִי שֶׁעוֹסֵק בָּהּ, אוֹהֵב לְפִי שָׁעָה לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה, וּלְפִי שָׁעָה פּוֹרְחִים מִמֶּנּוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: חוטמא אריכא וחד חדודא ברישא דחוטמא דנשרא, האי איהו בלא את כלל. שעריה קמיט. שרטוטין דמצחיה ג', אנפוי חדידן, עינוי זעירין, האי איהו חמדן במה דאית להו לאחרנין. כל עובדוי לאו בדחילו דשמיא, סניא אורייתא וסני למאן דלעאן בה, רחים לפום שעתא למשמע מלין דאורייתא, ולפום שעתא פרחין מניה.
התרגום: אף ארך וחדוד אחד בראש האף של נשר, זה בלא אות כלל. שערו מקמט. קוי מצחו שלשה, פניו חדות, עיניו קטנות. זה חמדן במה שיש לאחרים. כל מעשיו אינם ביראת שמים, שונא תורה ושונא את מי שעוסק בה, אוהב לפי שעה לשמע דברי תורה, ולפי שעה פורחים ממנו.
מן המפרשים
אור יקר: [סימן ד] ושבועות ואת אמרת סוד הייהוד העמוק הזה, יש לומר דאדרבה היא היא הנותנת שכיון שהדין מתגבר אי אפשר אל הייחוד אלא בסוד הפנימיות הזה בתוכיות זה שאין חלק לבנים ולא לשרים. אלא לישראל שהם נשמתם מתוכיות זה. ובשעתא דאינרן בחבורא…