רושם נסתר במצח- חייב שמצליח והמתחבר עמו יותר ממנו
תוספות כרך ב · רזין דעיינין ודחוטמא- האותיות הרשומות בפרצוף האדם ובמזלו · מאמר 7 · פיסקה 64 · דף רעד ע"ב
לשון הזוהר
לְדָא אִית לֵיהּ חַד רוֹשֶׁם בְּמִצְּחֵיהּ, חַיָּיבָא אוֹ גָיְיפָא אִיהוּ, וְלָא אִתְחֲזֵי קַמֵי בְּנִי נָשָׁא, דְּלָא יַדְעִין בֵּיהּ. דָא אַצְּלַח. וּמָאן דְּאִתְחַבַּר בַּהֲדֵיהּ יִצְּלָח יַתִּיר מִנֵּיהּ.
תרגום
לָזֶה יֵשׁ לוֹ רֹשֶׁם אֶחָד בְּמִצְחוֹ, חַיָּב הוּא אוֹ נוֹאֵף, וְאֵינוֹ נִרְאֶה לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים בּוֹ. זֶה מַצְלִיחַ. וּמִי שֶׁמִּתְחַבֵּר עִמּוֹ יַצְלִיחַ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: לדא אית ליה חד רושם במצחיה, חייבא או גייפא איהו, ולא אתחזי קמי בני נשא, דלא ידעין ביה. דא אצלח. ומאן דאתחבר בהדיה יצלח יתיר מניה.
התרגום: לזה יש לו רשם אחד במצחו, חיב הוא או נואף, ואינו נראה לפני בני אדם, שאינם יודעים בו. זה מצליח. ומי שמתחבר עמו יצליח יותר ממנו.