ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ב › מאמר 6: ׳נחש עלי צור׳- מטה משה ושמו שלא נשלם במים › פיסקה 33 (רעב ע"ב)

טעם משה שאין גזרת הנחש במים אלא בעפר

תוספות כרך ב · ׳נחש עלי צור׳- מטה משה ושמו שלא נשלם במים · מאמר 6 · פיסקה 33 · דף רעב ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רַבִּי אַבָּא, מָה רָאָה מֹשֶׁה בְּאוֹתָה שָׁעָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בַּנָחָשׁ, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הָיוּ דוֹחַקִים למֹשֶׁה, תְּנָה לָנוּ מַּיִם. נִתְיָּיעֵץ וְאָמַר, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לִּי, עֲמוֹד בַּנָחָשׁ וַאֲנָא חָמֵי דְאֵין גְּזֵירָה לְנָחָשׁ בְּמַיִם אֶלָּא בְּעָפָר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מֵהָכָא, (בראשית ג יד) ׳וְעָפָר תֹאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ׳ - מַשְׁמַע דְּעָפָר יֵיכוּל כָּל יוֹמוֹי, אֲבָל לא בְּמַיָּא. וְיִשְׂרָאֵל דַחֲקִין לִּי, וְאַף עַל גַּב דְּיִתְעֲבִיד נִיסָא, לָא יִתְעֲבִיד בְּאֲתָר דָא, אֶלָּא אִתְחַקַק בְּעַפְרָא וְלָא בְּמַיָּא. דִּכְתִיב (שמות ד ג) ׳וַיָשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ׳ - וְצוּר בְּדָא אִתְחַקַק בְּמַיָּא בְּמָרָה, וּכְּבָר עֲבָד נִיסָא בְּהַאי, דְּאִתְעֲבִיד זִמְנָא אַחֲרָא. דִּכְתִיב, (במדבר כ יא) ׳וַיַּךְ אֵת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם׳ - אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: מֹשֶׁה (במדבר כ יא) ׳יַעַן לא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי, דְּחַשָׁבְתוּן דְּלָא יָכִיל נָחָשׁ בְּמַיִם׳ - (במדבר כ יב) ׳לַכֵן לֹא תַבִיאוּ׳:

תרגום

אָמַר רַבִּי אַבָּא, מָה רָאָה מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בַנָּחָשׁ? אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הָיוּ דוֹחֲקִים לְמֹשֶׁה, תְּנָה לָנוּ מַיִם. נִתְיָעֵץ וְאָמַר, הקב"ה אָמַר לִי עֲמֹד בַּנָּחָשׁ, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֵין גְּזֵרָה לַנָּחָשׁ בַּמַּיִם, אֶלָּא בֶעָפָר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִכָּאן (בראשית ג) ׳וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךְ (בראשית ג, יד)׳ - מַשְׁמָע שֶׁעָפָר יֹאכַל כָּל יָמָיו, אֲבָל לֹא בְמַיִם. וְיִשְׂרָאֵל דּוֹחֲקִים לִי, וְאַף עַל גַּב שֶׁיֵּעָשֶׂה נֵס, לֹא יֵעָשֶׂה בְמָקוֹם זֶה, אֶלָּא יֵחָקֵק בְּעָפָר וְלֹא בְמַיִם, שֶׁכָּתוּב (שמות ד) ׳וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ (שמות ד, ג)׳ - וְצוּר בָּזֶה נֶחְקַק בַּמַּיִם בְּמָרָה, וּכְבָר עָשָׂה נֵס בָּזֶה שֶׁנַּעֲשָׂה בִזְמַן אַחֵר, שֶׁכָּתוּב (במדבר כ) ׳וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם׳ - אָמַר לוֹ הקב"ה: מֹשֶׁה, (במדבר כ) ׳יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי, שֶׁחֲשַׁבְתֶּם שֶׁלֹּא יָכוֹל הַנָּחָשׁ בְּמַיִם - ׳ (שם) ׳לָכֵן לֹא תָבִיאוּ׳:

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי אבא, מה ראה משה באותה שעה שלא עשה בנחש, אלא ישראל היו דוחקים למשה, תנה לנו מים. נתייעץ ואמר, קודשא בריך הוא אמר לי, עמוד בנחש ואנא חמי דאין גזירה לנחש במים אלא בעפר. אמר רבי יהודה מהכא, (בראשית ג יד) ׳ועפר תאכל כל ימי חייך׳ - משמע דעפר ייכול כל יומוי, אבל לא במיא. וישראל דחקין לי, ואף על גב דיתעביד ניסא, לא יתעביד באתר דא, אלא אתחקק בעפרא ולא במיא. דכתיב (שמות ד ג) ׳וישליכהו ארצה ויהי לנחש׳ - וצור בדא אתחקק במיא במרה, וכבר עבד ניסא בהאי, דאתעביד זמנא אחרא. דכתיב, (במדבר כ יא) ׳ויך את הסלע במטהו פעמים׳ - אמר ליה קודשא בריך הוא: משה (במדבר כ יא) ׳יען לא האמנתם בי להקדישני, דחשבתון דלא יכיל נחש במים׳ - (במדבר כ יב) ׳לכן לא תביאו׳:

התרגום: אמר רבי אבא, מה ראה משה באותה שעה שלא עשה בנחש? אלא ישראל היו דוחקים למשה, תנה לנו מים. נתיעץ ואמר, הקב"ה אמר לי עמד בנחש, ואני רואה שאין גזרה לנחש במים, אלא בעפר. אמר רבי יהודה, מכאן (בראשית ג) ׳ועפר תאכל כל ימי חייך (בראשית ג, יד)׳ - משמע שעפר יאכל כל ימיו, אבל לא במים. וישראל דוחקים לי, ואף על גב שיעשה נס, לא יעשה במקום זה, אלא יחקק בעפר ולא במים, שכתוב (שמות ד) ׳וישלכהו ארצה ויהי לנחש (שמות ד, ג)׳ - וצור בזה נחקק במים במרה, וכבר עשה נס בזה שנעשה בזמן אחר, שכתוב (במדבר כ) ׳ויך את הסלע במטהו פעמים׳ - אמר לו הקב"ה: משה, (במדבר כ) ׳יען לא האמנתם בי להקדישני, שחשבתם שלא יכול הנחש במים - ׳ (שם) ׳לכן לא תביאו׳:

מן המפרשים

יהל אור: כדין איהו זמנא דקב"ה אשתעשע בנשמתין דצדיקייא. זהו סוד מיין נוקבין שהן נשמות הצדיקים כידוע. וכאן ברעוא דלהון ולמטה בהיכלא דיוסף בנשמתין, וכמ"ש בפרשת ויקהל דף רי"א (ח"ב ריא, א) "כד נקודה תתאה מתקשטא ואינון מקראיה דהאי נקודה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: