ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ב › מאמר 10: ׳ועשית כפרת׳- סוד הכפורת והכרובים כדוגמת מעשה בראשית › פיסקה 33 (רעח ע"א)

זקיפת ידי הכהן מאליהן- סימן שראויים ישראל לברכה

תוספות כרך ב · ׳ועשית כפרת׳- סוד הכפורת והכרובים כדוגמת מעשה בראשית · מאמר 10 · פיסקה 33 · דף רעח ע"א

לשון הזוהר

כַּהֲנָא כַּד בָּרִיךְ יַת עַמָּא בְּשַׁעֲתָא דְּזָקִיף יְדוֹי, כַּד הֲווּ יִשְׂרָאֵל זַכָּאִין וְאִתְחַזוּן לְבָרְכָא, יְדוֹי הֲווּ זַקְפִין בִּזְקִיפוּ בְּלָא טוֹרַח כְּלָל וְאִתְרָמוּ בְחֵידוּ וּבִרְעוּ, כְּדֵין שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָיא עֲלַיְיהוּ וּמִזְדָקְפָן אִינוּן מִגָרְמָיְיהוּ, וּכְדֵין כַהֲנָא הֲוָה יָדַע דְּאִתְחַזוּן יִשְׂרָאֵל לְבָרְכָא, וּבָרִיךְ לוֹן בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא.

תרגום

הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר הָיָה מְבָרֵךְ אֶת הָעָם בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה זוֹקֵף יָדָיו, כַּאֲשֶׁר הָיוּ יִשְׂרָאֵל זַכָּאִים וּרְאוּיִים לִבְרָכָה, יָדָיו הָיוּ זְקוּפוֹת בִּזְקִיפָה בְּלִי טִרְחָה כְּלָל וְהִתְרוֹמְמוּ בְּשִׂמְחָה וּבְרָצוֹן. אָז הַשְּׁכִינָה הָיְתָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶן וּמִזְדַּקְּפוֹת אֵלּוּ מֵעַצְמָן, וְאָז הָיָה יוֹדֵעַ הַכֹּהֵן שֶׁרְאוּיִים יִשְׂרָאֵל לִבְרָכָה וּמְבָרֵךְ אוֹתָם בִּרְצוֹן הַלֵּב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כהנא כד בריך ית עמא בשעתא דזקיף ידוי, כד הוו ישראל זכאין ואתחזון לברכא, ידוי הוו זקפין בזקיפו בלא טורח כלל ואתרמו בחידו וברעו, כדין שכינתא שרייא עלייהו ומזדקפן אינון מגרמייהו, וכדין כהנא הוה ידע דאתחזון ישראל לברכא, ובריך לון ברעותא דלבא.

התרגום: הכהן כאשר היה מברך את העם בשעה שהיה זוקף ידיו, כאשר היו ישראל זכאים וראויים לברכה, ידיו היו זקופות בזקיפה בלי טרחה כלל והתרוממו בשמחה וברצון. אז השכינה היתה שורה עליהן ומזדקפות אלו מעצמן, ואז היה יודע הכהן שראויים ישראל לברכה ומברך אותם ברצון הלב.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים