ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך א › מאמר 42: פרישת רבי חנינא בלשונות השמחה - עשר כנגד עשרה מאמרות › פיסקה 1 (רסה ע"ב)

עשר לשונות השמחה - כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם

תוספות כרך א · פרישת רבי חנינא בלשונות השמחה - עשר כנגד עשרה מאמרות · מאמר 42 · פיסקה 1 · דף רסה ע"ב

לשון הזוהר

ס"א יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע דְּאִיהוּ חֶדְוָה וְאַיְיתֵי לָהּ לְגַבֵּיהּ, וּלְעֵילָא סִטְרָא דְּצָפוֹן מַמָּשׁ דְּאִיהוּ חֶדְוָה בְּלֹא זוֹהֲמָא דְיֶצֶר הַרָע אֲחִיד בֵּיה (נ"א בה). בְּקַדְמִיתָא דִּכְתִיב ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וּלְבָתָר וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי וְאִתְיְּיהִיבַת בֵּין יְמִינָא לִשְׂמָאלָא (נ"א ושמאלא) (לאתזנא) וְעַל דָא וַייִצֶר (יהו"ה אלהים שם מלא לגבי תרין סטרין אלין׳. את האדם וכו')

תרגום

ס"א יּצִּר טוֹב וְיֵצֶר רָע שֶׁהוּא חֶדְוָה וּמֵבִיא אוֹתָהּ אֵלָיו, וּלְמַעְלָה צַד הַצָּפוֹן מַמָּשׁ, שֶׁהוּא חֶדְוָה בְּלִי זֻהֲמָה שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע אָחוּז בּוֹ (בָּהּ). בַּתְּחִלָּה, שֶׁכָּתוּב (שִׁיר ב) ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי׳, וְאַחַר כָּךְ וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, וְנִתֶּנֶת בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל (וּשְׂמֹאל) (לְהִזּוֹן), וְלָכֵן ׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים׳, שֵׁם מָלֵא לְגַבֵּי שְׁנֵי צְדָדִים אֵלּוּ. אֶת הָאָדָם וְכוּ': ע"כ מההשמטות.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ס"א יצר טוב ויצר רע דאיהו חדוה ואייתי לה לגביה, ולעילא סטרא דצפון ממש דאיהו חדוה בלא זוהמא דיצר הרע אחיד ביה (נ"א בה). בקדמיתא דכתיב ׳שמאלו תחת לראשי ולבתר וימינו תחבקני ואתייהיבת בין ימינא לשמאלא (נ"א ושמאלא) (לאתזנא) ועל דא וייצר (יהו"ה אלהים שם מלא לגבי תרין סטרין אלין׳. את האדם וכו')

התרגום: ס"א יצר טוב ויצר רע שהוא חדוה ומביא אותה אליו, ולמעלה צד הצפון ממש, שהוא חדוה בלי זהמה שהיצר הרע אחוז בו (בה). בתחלה, שכתוב (שיר ב) ׳שמאלו תחת לראשי׳, ואחר כך וימינו תחבקני, ונתנת בין ימין לשמאל (ושמאל) (להזון), ולכן ׳וייצר ה' אלהים׳, שם מלא לגבי שני צדדים אלו. את האדם וכו': ע"כ מההשמטות.

מן המפרשים

כתם פז: מן המקבילה בבראשית מאמר פ, ב (מט.) יהו"ה אלהי"ם שם מלא לאתקנא לה. שתהיה ממוזגת בדין ורחמים:

הסולם: מן המקבילה בבראשית מאמר פ, ב (מט.) ות"ח, יצר טוב ויצר הרע, בגין דאתייהבת נוקבא בינייהו, ואתקשרא בהדייהו: ובוא וראה, היצר טוב ויצר הרע שניתנו לאדם, הוא משום שהנוקבא ניתנה ביניהם, ונקשרה עמהם. ולא מתקשרא עד דיצה"ר אתער לגבה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו