ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך א › מאמר 37: ׳בצלם אלהים ברא אותו׳ - שבע הצורות שבאדם, ומצות פריה ורביה › פיסקה 7 (רסד ע"ב)

בן ובת - יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ורשות היחיד שרחבה ארבעה וגבהה עשרה

תוספות כרך א · ׳בצלם אלהים ברא אותו׳ - שבע הצורות שבאדם, ומצות פריה ורביה · מאמר 37 · פיסקה 7 · דף רסד ע"ב

לשון הזוהר

רעיא מְהֵימְנָא פִקּוּדָא דָּא לְקַיִּים פִּרְיָה וְרִבְיָה לְקַיֵּים בֵּן וּבַת, בְּגִין דְּאָב תַמָּן י', וְאֵם תַמָּן ה', בֵּן תַמָּן ו', בַּת תַמָּן ה', ואָב ואֵם דְּלֵית לוֹן בֵּן וּבַת, גַּם יהו"ה לָא שַׁרְיָא עָלַיְיהוּ. וּכְגַוונָא דָּא בְּעוֹבָדָא דְּבְּרֵאשִׁית אָמַר פְּרוּ וּרְבוּ, פְּרוּ מִסִּטְרָא דִיְמִינָא וּרְבוּ מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא דְבֵּיהּ בָּרָא אֱלקִים כֹּלָּא, וּבְרָא דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָּעִיתָא, אֶת הָאָרֶץ דָּא שְׁכִינְתָּא. ואַמָּאי צָּרִיךְ ד', בְּאָב וְאֵם בֵּן וּבַת. בְּגִין דְּהָא אִתְקַדָשׁוּ וְאִתְבָּרְכוּ בְּשָׁלֹשׁ קְדוּשׁוֹת וְשֶׁבַע בִּרְכָאָן דְּאִינּוּן י', צְּרִיכִין לְמֶהֱוִי ד' אַתְוון דְּשַׁרְיָין עָלַיְיהוּ עֲשָׂרָה, לְמֶהֱוִי בָּר נָשׁ רְשׁוּת הַיָּחִיד לְמָארֵיהּ, דְּרָחְבּוֹ ד' וגָבְהוֹ י'.

תרגום

מִצְוָה זוֹ לְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה לְקַיֵּם בֵּן וּבַת, מִשּׁוּם שֶׁאָב שָׁם י', וְאֵם שָׁם ה', בֵּן שָׁם ו', בַּת שָׁם ה', וְאָב וָאֵם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּן וּבַת, גַּם ה' לֹא שׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם. וּכְמוֹ זֶה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית אָמַר ׳פְּרוּ וּרְבוּ, פְּרוּ מִצַּד הַיָּמִין, וּרְבוּ מִצַּד הַשְּׂמֹאל, שֶׁבּוֹ בָּרָא אֱלֹהִים הַכֹּל, וּבָרָא זֶה עַמּוּד הָאֶמְצָעִי, אֵת הָאָרֶץ׳ (בראשית א) - זוֹ שְׁכִינָה. וְלָמָּה צָרִיךְ אַרְבַּע, בְּאָב וָאֵם בֵּן וּבַת? מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי הִתְקַדְּשׁוּ וְהִתְבָּרְכוּ בְּשָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת וְשֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁהֵם י', צְרִיכוֹת לִהְיוֹת אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁשּׁוֹרוֹת עֲלֵיהֶם עֲשָׂרָה, לִהְיוֹת אָדָם רְשׁוּת הַיָּחִיד לַאֲדוֹנוֹ, שֶׁרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה וְגָבְהוֹ עֲשָׂרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רעיא מהימנא פקודא דא לקיים פריה ורביה לקיים בן ובת, בגין דאב תמן י', ואם תמן ה', בן תמן ו', בת תמן ה', ואב ואם דלית לון בן ובת, גם יהו"ה לא שריא עלייהו. וכגוונא דא בעובדא דבראשית אמר פרו ורבו, פרו מסטרא דימינא ורבו מסטרא דשמאלא דביה ברא אלקים כלא, וברא דא עמודא דאמצעיתא, את הארץ דא שכינתא. ואמאי צריך ד', באב ואם בן ובת. בגין דהא אתקדשו ואתברכו בשלש קדושות ושבע ברכאן דאינון י', צריכין למהוי ד' אתוון דשריין עלייהו עשרה, למהוי בר נש רשות היחיד למאריה, דרחבו ד' וגבהו י'.

התרגום: מצוה זו לקים מצות פריה ורביה לקים בן ובת, משום שאב שם י', ואם שם ה', בן שם ו', בת שם ה', ואב ואם שיש להם בן ובת, גם ה' לא שורה עליהם. וכמו זה במעשה בראשית אמר ׳פרו ורבו, פרו מצד הימין, ורבו מצד השמאל, שבו ברא אלהים הכל, וברא זה עמוד האמצעי, את הארץ׳ (בראשית א) - זו שכינה. ולמה צריך ארבע, באב ואם בן ובת? משום שהרי התקדשו והתברכו בשלש קדשות ושבע ברכות שהם י', צריכות להיות ארבע אותיות ששורות עליהם עשרה, להיות אדם רשות היחיד לאדונו, שרחבו ארבעה וגבהו עשרה.

מן המפרשים

אור יקר: רעיא מהימנא מאן מחצית השקל איהו כגון חצי ההין, ודא ו, ממוצע בין שני ההין, אבנא למשקל בה דא י׳, עשרים גרה השקל דא יו״ד, העשיר לא ־ ירבה דא עמודא.

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: