חרבם של תלמידי חכמים - קרב על דבר שאינו מתיישב
תוספות כרך א · ׳ויקרא אלהים לאור יום׳ - הצדיק, הים ומיעוט הלבנה עד לעתיד · מאמר 3 · פיסקה 20 · דף רנב ע"א
לשון הזוהר
אֶלָּא הֲכִי שְׁמַעְנָא מֵאַבוֹי דְּאִלֵין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דְּכָד שַׁמְעִין מִלָּה וְלָא אִתְיָישְׁבָא בְּלִבְּהוֹן וְאִינּוּן מַגִּיחֵי קְרָבָא דֵין עִם דֵין כְּאִינּוּן מַגִּיחֵי קְרָבָא בְּחַרְבָּא וּבַּעְיָין לְקַטְלָא דֵין לְדֵין עֲלָהּ.
תרגום
אֶלָּא כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, שֶׁאֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר שׁוֹמְעִים דָּבָר וְלֹא מִתְיַשֵּׁב בְּלִבָּם, וְהֵם עוֹרְכִים קְרָב זֶה עִם זֶה כְּאוֹתָם עוֹרְכֵי קְרָבוֹת בְּחֶרֶב, וְרוֹצִים לַהֲרֹג זֶה אֶת זֶה עָלֶיהָ,
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אלא הכי שמענא מאבוי דאלין תלמידי חכמים דכד שמעין מלה ולא אתיישבא בלבהון ואינון מגיחי קרבא דין עם דין כאינון מגיחי קרבא בחרבא ובעיין לקטלא דין לדין עלה.
התרגום: אלא כך שמעתי מאבי, שאלו תלמידי חכמים, שכאשר שומעים דבר ולא מתישב בלבם, והם עורכים קרב זה עם זה כאותם עורכי קרבות בחרב, ורוצים להרג זה את זה עליה,