ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך א › מאמר 28: ׳והארץ היתה תהו׳ - קליפות האגוז החוצצות, ורוח משיח המביאה גאולה › פיסקה 4 (רסב ע"ב)

תפילה שהיא שכינה - עניה ויבשה כשהוא מתכסה בקליפות

תוספות כרך א · ׳והארץ היתה תהו׳ - קליפות האגוז החוצצות, ורוח משיח המביאה גאולה · מאמר 28 · פיסקה 4 · דף רסב ע"ב

לשון הזוהר

וּבִזְמְנָא דְּמִתְגַּבְּרִין אִלֵּין קְלִיפִּין וְאִתְבָּרוּן מֵאֱגוֹזָא, צְלוֹתָא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא אדנ"י, סַלְקָא לְגַבֵּי בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ יהו"ה וּסְלִיקַת כוּלַּהּ, דִּבְּזִמְנָא דְּאִיהוּ מִתְכָּסֵי מִינָהּ בְּאִלֵּין קְלִיפִּין, אִיהִי אִתְקְרִיאַת עֲנִיָּה יְבֵשָׁה וְלֵית לָהּ אֶלָּא מָה דְיַהֲבִין עֲבָדִין בַּחֲשָׁאי.

תרגום

וּבִזְמַן שֶׁמִּתְגַּבְּרוֹת הַקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ וְנִשְׁבָּרוֹת מֵהָאֱגוֹז, הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא שְׁכִינָה, אֲדנָ"י, עוֹלָה לְבַעְלָהּ שֶׁהוּא יְהֹוָ"ה, וּמַעֲלָה הַכֹּל. שֶׁבִּזְמַן שֶׁהוּא מִתְכַּסֶּה מִמֶּנָּה בַּקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ, הִיא נִקְרֵאת עֲנִיָּה יְבֵשָׁה, וְאֵין לָהּ אֶלָּא מַה שֶּׁנּוֹתְנִים עֲבָדִים בַּחֲשַׁאי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובזמנא דמתגברין אלין קליפין ואתברון מאגוזא, צלותא דאיהי שכינתא אדנ"י, סלקא לגבי בעלה דאיהו יהו"ה וסליקת כולה, דבזמנא דאיהו מתכסי מינה באלין קליפין, איהי אתקריאת עניה יבשה ולית לה אלא מה דיהבין עבדין בחשאי.

התרגום: ובזמן שמתגברות הקלפות הללו ונשברות מהאגוז, התפלה, שהיא שכינה, אדנ"י, עולה לבעלה שהוא יהו"ה, ומעלה הכל. שבזמן שהוא מתכסה ממנה בקלפות הללו, היא נקראת עניה יבשה, ואין לה אלא מה שנותנים עבדים בחשאי.

מן המפרשים

הגר"א על תיקו"ז: לקוח מביאור הגר"א על תיקוני זוהר, מאמר פה, יב (לאב (לא: דפוס הגר״א) ◆ ובזמנא כו' ויתברון מאגוזא צלותא כו'. שעד עתה סכותה כו' מפסיקין בין הויה לאדני וזהו ערוה בין ו' לז' בשביל העגל שעבדו בין שש לשבע וכן בין שש לשבע יתבערו מהכל…

לכל המפרשים על פיסקה זו