נפש שאינה נכנסת למקדש - ונשארת במקום טומאה במצרים
תוספות כרך א · ׳הנה נתתי לכם כל עשב׳ - סוד המזבח, הקרבנות ומועדי השנה · מאמר 25 · פיסקה 55 · דף רס ע"א
לשון הזוהר
בְּגִין כָּךְ קַיָימָא מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה עָלֵיהּ וְדַיְינָת לֵיהּ בְּכָּרֵת, דְּלָא יֵיעוּל נַפְשֵׁיהּ לְמַקְדְּשָׁא. וְכֵן בְּפֶּסַח בַּעְיָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְאִתְחַבְּרָא בְּבַעְלָהּ וְאִי לָא עֲבִיד בָּר נָשׁ וְלָא קַרִיב פֶּסַח לַיהו"ה, קַיָימָא עָלֵיהּ וְדַיְינָת לֵיהּ וְלָא אַפִּיקַת יָתֵיהּ מִתְּחוֹת יְדָא דְפַרְעֹה וְאִשְׁתַּצִיאַת נַפְשֵׁיהּ מֵאַתְרָא קַדִּישָׁא, וְאִשְׁתָּאַרַת בְּאַתְרָא מְסָאָבָא בְּמִצְרָיִם. דְּהָא יִשְׂרָאֵל אִי לָא עֲבִידוּ הֲנֵי תְּרֵין פִּקּוּדִין לָא נַפְקוּ מִתַּמָּן.
תרגום
לָכֵן עוֹמֶדֶת מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה עָלָיו, וְדָנָה אוֹתוֹ בְּכָרֵת, שֶׁלֹּא תִכָּנֵס נַפְשׁוֹ לַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן בְּפֶסַח צְרִיכָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְהִתְחַבֵּר עִם בַּעְלָהּ. וְאִם בֶּן אָדָם לֹא עוֹשֶׂה וְלֹא מַקְרִיב פֶּסַח לַה', הִיא עוֹמֶדֶת עָלָיו וְדָנָה אוֹתוֹ, וְלֹא מוֹצִיאָה אוֹתוֹ מִתַּחַת יַד פַּרְעֹה, וְנִכְרֶתֶת נַפְשׁוֹ מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ, וְנִשְׁאֶרֶת בִּמְקוֹם טֻמְאָה בְּמִצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי אִם לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ, לֹא יָצְאוּ מִשָּׁם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בגין כך קיימא מצות לא תעשה עליה ודיינת ליה בכרת, דלא ייעול נפשיה למקדשא. וכן בפסח בעיא כנסת ישראל לאתחברא בבעלה ואי לא עביד בר נש ולא קריב פסח ליהו"ה, קיימא עליה ודיינת ליה ולא אפיקת יתיה מתחות ידא דפרעה ואשתציאת נפשיה מאתרא קדישא, ואשתארת באתרא מסאבא במצרים. דהא ישראל אי לא עבידו הני תרין פקודין לא נפקו מתמן.
התרגום: לכן עומדת מצות לא תעשה עליו, ודנה אותו בכרת, שלא תכנס נפשו למקדש. וכן בפסח צריכה כנסת ישראל להתחבר עם בעלה. ואם בן אדם לא עושה ולא מקריב פסח לה', היא עומדת עליו ודנה אותו, ולא מוציאה אותו מתחת יד פרעה, ונכרתת נפשו ממקום קדוש, ונשארת במקום טמאה במצרים, שהרי אם לא עשו ישראל שתי מצוות אלו, לא יצאו משם.