תכלת שאינה יפה בחלום - צבע הדין המזכיר את המצוות
תוספות כרך א · ׳ושחטו הפסח׳ - דין אלהי מצרים, הקדמת בית הכנסת וצבע התכלת · מאמר 22 · פיסקה 7 · דף רנו ע"א
לשון הזוהר
כָּל גּוֹוָנִין טָבִין בְּחֶלְמָא בָּר מִתְכֵלָא בְּגִין דְאִיהוּ כּוּרְסַיָּיא לְמֵידָן דִינִין דְּנִשְׁמָתִין וְהָא דַרְגָּא חֲדָא אִיהוּ. אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּקַיְימֵי בְּדִינֵי נַפְשָׁא כְּדֵין אִיהוּ גּוֹוָן תְכֵלָא וְהָא אוּקִימְנָא. וּבְשַׁעֲתָא דְּחָמֵי בָּר נָשׁ לְהַאי גּוֹוָן אִדְכַּר בָּר נָשׁ לְמֶעְבָּד פִקוּדָא דְּמָארֵיהּ כְּגוֹוָנָא דְנָחָשׁ דַהֲווּ חֲמָאן לֵיהּ וַהֲווּ דַּחֲלֵי מִקָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּמְנַטְרִין גַרְמַיְיהוּ, וּבְהַהוּא דְּחִילוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סַלְקָא עָלַיְיהוּ מַיָא וְאִתְכַסְּיָין. מָאן גָרַם לוֹן, הַהוּא נָחָשׁ, הַהוּא רְצוּעָה דְּמִסְתָּכְּלָאן בֵּיה אוּף הֲכִי תְּכֵלֶת ׳וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת׳ יהו"ה מֵהַהוּא דְּחִילוּ דִילֵיהּ: (עד כאן מההשמטות)
תרגום
כָּל הַצְּבָעִים טוֹבִים בַּחֲלוֹם חוּץ מִתְּכֵלֶת, מִשּׁוּם שֶׁהוּא כִּסֵּא לָדוּן דִּינִים שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת, וַהֲרֵי מַדְרֵגָה אַחַת הִיא. אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, אָז הוּא צֶבַע תְּכֵלֶת, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וּבְשָׁעָה שֶׁרוֹאֶה אָדָם לְזֶה הַצֶּבַע, נִזְכָּר אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוַת אֲדוֹנוֹ, כְּגוֹן הַנָּחָשׁ שֶׁהָיוּ רוֹאִים אוֹתוֹ וְהָיוּ יְרֵאִים מִפְּנֵי הקב"ה וְשׁוֹמְרִים עַצְמָם, וּבְאוֹתָהּ יִרְאָה שֶׁל הקב"ה עָלָה עֲלֵיהֶם מַיִם וּמִתְכַּסִּים. מִי גָרַם לָהֶם? אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, אוֹתָהּ רְצוּעָה שֶׁמִּסְתַּכְּלִים בָּהּ. אַף כָּךְ הַתְּכֵלֶת - ׳וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת׳ ה' - מֵאוֹתָהּ יִרְאָה שֶׁלּוֹ:
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כל גוונין טבין בחלמא בר מתכלא בגין דאיהו כורסייא למידן דינין דנשמתין והא דרגא חדא איהו. אלא בשעתא דקיימי בדיני נפשא כדין איהו גוון תכלא והא אוקימנא. ובשעתא דחמי בר נש להאי גוון אדכר בר נש למעבד פקודא דמאריה כגוונא דנחש דהוו חמאן ליה והוו דחלי מקמיה דקודשא בריך הוא ומנטרין גרמייהו, ובההוא דחילו דקודשא בריך הוא סלקא עלייהו מיא ואתכסיין. מאן גרם לון, ההוא נחש, ההוא רצועה דמסתכלאן ביה אוף הכי תכלת ׳וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות׳ יהו"ה מההוא דחילו דיליה: (עד כאן מההשמטות)
התרגום: כל הצבעים טובים בחלום חוץ מתכלת, משום שהוא כסא לדון דינים של הנשמות, והרי מדרגה אחת היא. אלא בשעה שעומדים בדיני נפשות, אז הוא צבע תכלת, והרי בארנו. ובשעה שרואה אדם לזה הצבע, נזכר אדם לעשות מצות אדונו, כגון הנחש שהיו רואים אותו והיו יראים מפני הקב"ה ושומרים עצמם, ובאותה יראה של הקב"ה עלה עליהם מים ומתכסים. מי גרם להם? אותו הנחש, אותה רצועה שמסתכלים בה. אף כך התכלת - ׳וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות׳ ה' - מאותה יראה שלו:
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בתרומה מאמר מד, ב (קנב:) בשעתא דחמי בר נש וכו': בשעה שאדם רואה צבע הזה, דהיינו תכלת, נזכר האדם לעשות כל מצות אדונו. כמו נחש הנחשת, שבשעה שהיו רואים אותו היו יראים לפני הקב"ה, ושומרים את עצמם מכל חטא, ובשעה שיראה הזו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: