ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך א › מאמר 22: ׳ושחטו הפסח׳ - דין אלהי מצרים, הקדמת בית הכנסת וצבע התכלת › פיסקה 5 (רנו ע"א)

משל למקדים לפני המלך - המפייס בעד בני העיר

תוספות כרך א · ׳ושחטו הפסח׳ - דין אלהי מצרים, הקדמת בית הכנסת וצבע התכלת · מאמר 22 · פיסקה 5 · דף רנו ע"א

לשון הזוהר

לְמַלְכָּא דְשָׁלַח לְכָל מַלְכֵי (ס"א אנשי) מְדִינְתָּא דְּיִשְׁתַּכְּחוּן עִמֵּיהּ בְּיוֹם פְּלַן בְּדוּךְ פְּלַן. עַד דַהֲווּ מְזָמְנֵי גַרְמַיְיהוּ אִינוּן בְּנֵי מַתָּא אַקְדִים חַד וְאָתָא לְהַהוּא אֲתַר בֵּין כַּךְ וּבֵין כַּךְ אֲתָא מַלְכָּא אַשְׁכָּח לְהַהוּא בָּר נָשׁ דְאַקְדִּים תַמָּן. אָמַר לֵיהּ בְּנֵי מַתָּא פְּלוֹנִית אָן אִינוּן. אָמַר לֵיהּ, מָארֵי, אֲנָא אֲקְדִימְנָא מִנַּיְיהוּ וְהָא אִינוּן אַתְיָין אֲבַתְרָאי לְפִקוּדָא דְמַלְכָּא. כְּדֵין טָב בְּעֵינֵי מַלְכָּא וְיָתִיב תַמָּן בַּהֲדֵיהּ וּמִשְׁתָּעֵי עִמֵּיהּ וְאִתְעֲבִיד רְחִימָא דְמַלְכָּא. בֵּין כַּךְ אָתוּ כָּל עַמָּא וְאִתְפַּיָּיס עִמָיְיהוּ. אֲבָל אִי בְנֵי מַתָּא לָא אַתְיָין וְחַד לָא אַקְדִים וְאִשְׁתָּעֵי קַמֵי מַלְכָּא לְאַחֲזָאָה (לאתחזאה) בְּגִינֵהוֹן. מִיָד כַּעָס מַלְכָּא. מָה כְּתִיב (ישעיהו נ ב). ׳מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ׳.

תרגום

מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח לְכָל מַלְכֵי (אַנְשֵׁי) הַמְּדִינָה שֶׁיִּמָּצְאוּ עִמּוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. עַד שֶׁהָיוּ מְכִינִים עַצְמָם אֵלּוּ בְּנֵי הָעִיר, הִקְדִּים אֶחָד וּבָא לְאוֹתוֹ מָקוֹם. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ בָּא הַמֶּלֶךְ וּמָצָא לְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁהִקְדִּים שָׁם. אָמַר לוֹ, בְּנֵי עִיר פְּלוֹנִית הֵיכָן הֵם? אָמַר לוֹ, אֲדוֹנִי, אֲנִי הִקְדַּמְתִּי מֵהֶם וְהִנֵּה הֵם בָּאִים אַחֲרַי לְצִוּוּי הַמֶּלֶךְ. אָז טוֹב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְיוֹשֵׁב שָׁם עִמּוֹ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ וְנַעֲשֶׂה אָהוּב שֶׁל הַמֶּלֶךְ. בֵּין כָּךְ בָּאוּ כָּל הָעָם וְהִתְפַּיֵּס עִמָּהֶם. אֲבָל אִם בְּנֵי הָעִיר לֹא בָאִים וְאֶחָד לֹא מַקְדִּים וּמְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְהֵרָאוֹת בִּשְׁבִילָם, מִיָּד כּוֹעֵס הַמֶּלֶךְ. מַה כָּתוּב? ׳מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ׳ (ישעיה נ, ב).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: למלכא דשלח לכל מלכי (ס"א אנשי) מדינתא דישתכחון עמיה ביום פלן בדוך פלן. עד דהוו מזמני גרמייהו אינון בני מתא אקדים חד ואתא לההוא אתר בין כך ובין כך אתא מלכא אשכח לההוא בר נש דאקדים תמן. אמר ליה בני מתא פלונית אן אינון. אמר ליה, מארי, אנא אקדימנא מנייהו והא אינון אתיין אבתראי לפקודא דמלכא. כדין טב בעיני מלכא ויתיב תמן בהדיה ומשתעי עמיה ואתעביד רחימא דמלכא. בין כך אתו כל עמא ואתפייס עמייהו. אבל אי בני מתא לא אתיין וחד לא אקדים ואשתעי קמי מלכא לאחזאה (לאתחזאה) בגינהון. מיד כעס מלכא. מה כתיב (ישעיהו נ ב). ׳מדוע באתי ואין איש׳.

התרגום: משל למלך ששלח לכל מלכי (אנשי) המדינה שימצאו עמו ביום פלוני במקום פלוני. עד שהיו מכינים עצמם אלו בני העיר, הקדים אחד ובא לאותו מקום. בין כך ובין כך בא המלך ומצא לאותו אדם שהקדים שם. אמר לו, בני עיר פלונית היכן הם? אמר לו, אדוני, אני הקדמתי מהם והנה הם באים אחרי לצווי המלך. אז טוב בעיני המלך ויושב שם עמו ומדבר עמו ונעשה אהוב של המלך. בין כך באו כל העם והתפיס עמהם. אבל אם בני העיר לא באים ואחד לא מקדים ומדבר לפני המלך להראות בשבילם, מיד כועס המלך. מה כתוב? ׳מדוע באתי ואין איש׳ (ישעיה נ, ב).

מן המפרשים

מקדש מלך: מן המקבילה בתרומה מאמר י, יא (קלא:) מסתכל בההוא נהירו פירוש מסתכלת באור הבינה בכח אותיות אדנ"י שהמלכות נרשמה בהם: ו"ש בחילא דתוקפא דאינון אתוון דאתרשים בהון דאיקרון אד"ני: מן המקבילה בתרומה מאמר י, יא (קלא:) וכדין אתנהיר וסליק…

הסולם: מן המקבילה בתרומה מאמר י, יא (קלא:) אלא למלכא דשדר וכו': ומשיב, אלא, בדומה למלך ששלח לכל בני העיר שימצאו עמו ביום פלוני ובמקום פלוני. עד שבני העיר הכינו את עצמם, הקדים אחד ובא למקום ההוא. בין כך ובין כך בא המלך, ומצא שם אדם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: