צלי אש ולא מבושל - שיהא הדין גלוי וריחו נודף
תוספות כרך א · ׳ושחטו הפסח׳ - דין אלהי מצרים, הקדמת בית הכנסת וצבע התכלת · מאמר 22 · פיסקה 2 · דף רנו ע"א
לשון הזוהר
לְבָתַר דָיְינִין לֵיהּ בְּנוּרָא בְּגִין דִּכְתִיב ׳פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֶשׁ׳ (דברים ז, כה) - אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳אַל תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא׳ (שמות יב, ט), דְלָא יֵימְרוּן בְתִיאוּבְתָּא דְּדָחַלָא אַכְלִין לֵיהּ, אֶלָּא אַתְקִינוּ לֵיהּ צְלִּי וְלֹא מֵבוּשָׁל - דְאִילוּ מֵבוּשָׁל יְהֵא טָמִיר וְלָא יְחְמוּן לֵיהּ. אֶלָּא תַקִּינוּ לֵיהּ מוֹקְדָא בְּנוּרָא דְרֵיחֵיהּ נוֹדֶף.
תרגום
וְאַחַר כָּךְ דָּנִים אוֹתוֹ בָּאֵשׁ, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ׳ (דברים ז) - אָמַר הקב"ה, ׳אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בְּתֵאָבוֹן שֶׁל פַּחַד אָכְלוּ אוֹתוֹ, אֶלָּא תְּתַקְּנוּ אוֹתוֹ צָלִי וְלֹא מְבֻשָּׁל׳ (שמות יב, ט) - שֶׁאִם הָיָה מְבֻשָּׁל, יְהֵא מֻסְתָּר וְלֹא יִרְאוּ אוֹתוֹ. אֶלָּא תַּקְּנוּ אוֹתוֹ צָלוּי בָּאֵשׁ, שֶׁרֵיחוֹ נוֹדֵף.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: לבתר דיינין ליה בנורא בגין דכתיב ׳פסילי אלהיהם תשרפון באש׳ (דברים ז, כה) - אמר קודשא בריך הוא ׳אל תאכלו ממנו נא׳ (שמות יב, ט), דלא יימרון בתיאובתא דדחלא אכלין ליה, אלא אתקינו ליה צלי ולא מבושל - דאילו מבושל יהא טמיר ולא יחמון ליה. אלא תקינו ליה מוקדא בנורא דריחיה נודף.
התרגום: ואחר כך דנים אותו באש, משום שכתוב ׳פסילי אלהיהם תשרפון באש׳ (דברים ז) - אמר הקב"ה, ׳אל תאכלו ממנו נא, שלא יאמרו בתאבון של פחד אכלו אותו, אלא תתקנו אותו צלי ולא מבשל׳ (שמות יב, ט) - שאם היה מבשל, יהא מסתר ולא יראו אותו. אלא תקנו אותו צלוי באש, שריחו נודף.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: