ממלכת הזוהר › זוהר › תולדות › מאמר 6: בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה › פיסקה 3 (קלז ע"א)

׳ויהי יצחק בן ארבעים שנה׳ - הנשמה ממתינה לגוף ארבעים שנה בארץ ישראל

תולדות · בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה · מאמר 6 · פיסקה 3 · דף קלז ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲחָיָא מֵתַיָא, וְהָא סוֹפָא כָּל (ס"א עקתין), עַמִיקִין (ס"א עתיקין) בְּאַרְבָּעִים לֶהֱוִי. וּגְזַר קְיָים, ׳אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף׳ (דברים כה, ג). סוֹף הֲלִיכָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים. אַרְבָּעִים שָׁנָה קוֹדֶם תְּחִיַּית הַגּוּף, מַמְתֶּנֶת לוֹ הַנְּשָׁמָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים יְקוּמוּן הַגּוּפוֹת מֵעַפְרָא. בְּאַרְבָּעִים נִכְלָא הַגֶּשֶׁם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם׳ (בראשית ז, יב), וּכְתִיב ׳וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ׳ (בראשית ח, ו). זְמַן גְּאוּלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים הוּא. וּבַחֲמִשִּׁים אֲתָא יִשּׁוּב עַלְמָא, דְּהִיא הַיּוֹבֵל. הַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף, בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, שֶׁהִמְתִּינָה לוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה׳ (בראשית כה, כ) - שֶׁהִמְתִּין לַגּוּף׳. ׳בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה׳ - בְּהַכְנָסָתָהּ בַּגּוּף הַמְּזוּמָן לוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּהַכְנָסָתָהּ בּוֹ, אֵין תַּאֲוָתָם וְכִסּוּפָם אֶלָּא לֵיהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וְלִיזוֹן מִזִּיוָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳ (שיר השירים א, ב). אָמַר רִבִּי אַבָּא, יִשָּׁקֵנִי יְפַרְנְסֵנִי, שֶׁאֵין פַּרְנָסָתָן אֶלָּא לֵיהָנוֹת וְלִיזוֹן מִזִּיוָהּ שֶׁל מַעְלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי סוֹפֵיהּ דִּקְרָא מוֹכַח דִּכְתִיב, ׳כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן׳.

תרגום

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁעָתִיד הקב"ה לְהַחֲיוֹת מֵתִים, וְהִנֵּה סוֹף כָּל (הַצָּרוֹת) עֲמֻקִּים (עַתִּיקִים) יִהְיֶה בָּאַרְבָּעִים, וּגְזַר הַדִּין - ׳אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף׳ (דברים כה, ג) - סוֹף הֲלִיכָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים. אַרְבָּעִים שָׁנָה קֹדֶם תְּחִיַּת הַגּוּף,, מַמְתֶּנֶת לוֹ הַנְּשָׁמָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים יָקוּמוּ הַגּוּפוֹת מִן הֶעָפָר. בָּאַרְבָּעִים נִכְלָא הַגֶּשֶׁם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם׳ (בראשית ז, יב), וְכָתוּב - ׳וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ׳ (בראשית ח, ו) - זְמַן גְּאֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים הוּא, וּבַחֲמִשִּׁים בָּא יִשּׁוּב הָעוֹלָם, שֶׁהִיא הַיּוֹבֵל. הַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף, בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, שֶׁהִמְתִּינָה לוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה׳ (בראשית כה, כ) - שֶׁהִמְתִּין לַגּוּף. ׳בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה׳ - בְּהַכְנָסָתָהּ בַּגּוּף הַמְּזֻמָּן לוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּהַכְנָסָתָהּ בּוֹ, אֵין תַּאֲוָתָם וְכִסּוּפָם אֶלָּא לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וְלִזּוֹן מִזִּיוָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר א) ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳ (שיר השירים א, ב) - אָמַר רַבִּי אַבָּא, יִשָּׁקֵנִי - יְפַרְ נְסֵנִי. שֶׁאֵין פַּרְנָסָתָם אֶלָּא לֵהָנוֹת וְלִזּוֹן מִזִּיוָהּ שֶׁל מַעְלָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, סוֹף הַפָּסוּק מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יוסי, בההיא שעתא דזמין קודשא בריך הוא לאחיא מתיא, והא סופא כל (ס"א עקתין), עמיקין (ס"א עתיקין) בארבעים להוי. וגזר קיים, ׳ארבעים יכנו לא יסיף׳ (דברים כה, ג). סוף הליכתם של ישראל במדבר בשנת הארבעים. ארבעים שנה קודם תחיית הגוף, ממתנת לו הנשמה בארץ ישראל. בשנת הארבעים יקומון הגופות מעפרא. בארבעים נכלא הגשם, הדא הוא דכתיב, ׳ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום׳ (בראשית ז, יב), וכתיב ׳ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח׳ (בראשית ח, ו). זמן גאולתם של ישראל, בשנת הארבעים הוא. ובחמשים אתא ישוב עלמא, דהיא היובל. החזרת הנשמה לגוף, בשנת הארבעים, שהמתינה לו בארץ ישראל. הדא הוא דכתיב ׳ויהי יצחק בן ארבעים שנה׳ (בראשית כה, כ) - שהמתין לגוף׳. ׳בקחתו את רבקה׳ - בהכנסתה בגוף המזומן לו. באותה שעה בהכנסתה בו, אין תאותם וכסופם אלא ליהנות מזיו השכינה וליזון מזיוה, הדא הוא דכתיב, ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ (שיר השירים א, ב). אמר רבי אבא, ישקני יפרנסני, שאין פרנסתן אלא ליהנות וליזון מזיוה של מעלה. אמר רבי יוסי סופיה דקרא מוכח דכתיב, ׳כי טובים דדיך מיין׳.

התרגום: אמר רבי יוסי, בשעה ההיא שעתיד הקב"ה להחיות מתים, והנה סוף כל (הצרות) עמקים (עתיקים) יהיה בארבעים, וגזר הדין - ׳ארבעים יכנו לא יסיף׳ (דברים כה, ג) - סוף הליכתם של ישראל במדבר בשנת הארבעים. ארבעים שנה קדם תחית הגוף, ממתנת לו הנשמה בארץ ישראל. בשנת הארבעים יקומו הגופות מן העפר. בארבעים נכלא הגשם, זהו שכתוב ׳ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום׳ (בראשית ז, יב), וכתוב - ׳ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח׳ (בראשית ח, ו) - זמן גאלתם של ישראל, בשנת הארבעים הוא, ובחמשים בא ישוב העולם, שהיא היובל. החזרת הנשמה לגוף, בשנת הארבעים, שהמתינה לו בארץ ישראל. זהו שכתוב ׳ויהי יצחק בן ארבעים שנה׳ (בראשית כה, כ) - שהמתין לגוף. ׳בקחתו את רבקה׳ - בהכנסתה בגוף המזמן לו. באותה שעה בהכנסתה בו, אין תאותם וכסופם אלא להנות מזיו השכינה ולזון מזיוה. זהו שכתוב (שיר א) ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ (שיר השירים א, ב) - אמר רבי אבא, ישקני - יפר נסני. שאין פרנסתם אלא להנות ולזון מזיוה של מעלה. אמר רבי יוסי, סוף הפסוק מוכיח, שכתוב ׳כי טובים דדיך מיין׳.

מן המפרשים

מהרח"ו: יפרנסני שאין פרנסתן וגו'. נגזר לשון זה מפסוק 'ועל פיך ישק כל עמי' (בראשית מא מ) לשון מזון ופרנסה, וכן 'ובן משק ביתי' הנאמר באליעזר עבד אברהם (שם טו ב) :

רמ"א: דהיא היובל החוזרת הנשמה כו'. נ"ל כי מדת יובל נק' נשמה כמ"ש לעיל דף (י"ג ע"ג) [נ"ח ע"א פרשת לך לך (ס"ת פא.) ] והוא בסוף הארבעים שלמעלה מהם, כי ד' חיות המרכבה כל א' כלול ליה והם ארבעים, והנשמה היא מדריגת חמשית עולה ליה, והוא…

הסולם: אמר רבי אבא וכו': אר"א, אמת הוא, בדבר זה ירבה מחלוקת בעולם. כי לפי האמיתיות ששיתוף יורה על שיתוף מלכות בבינה כמו שאומר לפנינו, הרי כל המדרגות שבעולמות נתחלקו על ידיה לכו"ח ולבינה ותו"מ. וכן לפנים ואחורים ולפנימיות וחצוניות,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: