ממלכת הזוהר › זוהר › תולדות › מאמר 5: ואלה תולדת יצחק בן אברהם › פיסקה 13 (קלו ע"א)

האמונה בסעודה העתידה - שבזכותה סבל רוב העולם את הגלות

תולדות · ואלה תולדת יצחק בן אברהם · מאמר 5 · פיסקה 13 · דף קלו ע"א

לשון הזוהר

עוֹד אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הַאי מְהֵימְנוּתָא דְּאָמְרוּ רַבָּנָן לְרוּבָּא דְעַלְמָא, דְּזַמִּינִין אִינוּן בְּהַאי סְעוּדָתָא דְלִוְיָתָן וְהַהוּא תוֹרָא וּלְמִשְׁתֵּי חַמְרָא טַב דְּאִתְנְטַר מִכַּד אִתְבְּרֵי עַלְמָא, קְרָא אַשְׁכָּחוּ וְדָרְשׁוּ, דִּכְתִיב, ׳וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂוֹבַע׳ (ויקרא כו, ה). דְּאָמַר רִבִּי זֵירָא, כָּל מִינֵי פִּיתּוּי פִּתָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב, וְדָא הוּא יַתִּיר מִכֻּלְּהוֹן, דְּאָמַר לְהוּ ׳וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂוֹבַע׳. וּבַקְּלָלוֹת, ׳וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ׳ (ויקרא כו, כו), וְדָא קַשְׁיָא לְהוּ מִכֻּלְּהוּ. מַאי טַעֲמָא, דִּכְתִיב, (שמותטז) ׳מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְּיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגו'׳. אָמַר רִבִּי זֵירָא, מְלַמֵּד דְּמִשּׁוּם הָאֲכִילָה מָסְרוּ נַפְשָׁם לָמוּת בְּיָדָם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּאֲוָתָם, אָמַר לָהֶם, ׳אִם תִּשְׁמְעוּ לְקוֹל הַמִּצְוֹת, וַאֲכַלְתֶּם לָשׂוֹבַע כְּדֵי לְהָנִיחַ דַּעְתָּם׳ (ויקרא כו, ה). כְּהַאי גַוְונָא חָמוּ רַבָּנָן דְּגָלוּתָא אִתְמַשַּׁךְ, אִסְתַּכְּמוּ עַל קְרָאֵי דְאוֹרַיְיתָא וְאָמְרוּ דִּזְמִינִין לְמֵיכַל וּלְמֶחֱדֵי בִּסְעוּדָתָא רַבָּה דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְהוּ, וְעַל דָּא רוּבָּא דְעַלְמָא סָבְלוּ גָלוּתָא בְּגִין הַהִיא סְעוּדָתָא.

תרגום

עוֹד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הָאֱמוּנָה הַזּוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לְרֹב הָעוֹלָם שֶׁמְּזֻמָּנִים הֵם לַסְּעוּדָה הַזּוֹ שֶׁל לִוְיָתָן וְהַשּׁוֹר הַהוּא, וְלִשְׁתּוֹת יַיִן טוֹב שֶׁמְּשֻׁמָּר מִכְּשֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, פָּסוּק מָצְאוּ וְדָרְשׁוּ, שֶׁכָּתוּב ׳ואכלתם לחמכם לשבע׳ (ויקרא כו, ה) - שֶׁאָמַר רַבִּי זֵירָא, כָּל מִינֵי פִּתּוּי פִּתָּה הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב, וְזֶה הוּא יוֹתֵר מִכֻּלָּם, שֶׁאָמַר לָהֶם ׳וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשּבַע׳ - וּבַקְּלָלוֹת - ׳וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ׳, וְזֶה קָשֶׁה לָהֶם מִן הַכֹּל. מָה הַטַּעַם? שֶׁכָּתוּב ׳מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ'׳ (שמות טז, ג). אָמַר רַבִּי זֵירָא, מְלַמֵּד שֶׁמִּשּׁוּם הָאֲכִילָה מָסְרוּ נַפְשָׁם לָמוּת בְּיָדָם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הקב"ה תַּאֲוָתָם, אָמַר לָהֶם: אִם תִּשְׁמְעוּ לְקוֹל הַמִּצְווֹת, וַאֲכַלְתֶּם לָשּבַע, כְּדֵי לְהָנִיחַ דַּעְתָּם. כְּמוֹ כֵן רָאוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהַגָּלוּת נִמְשֶׁכֶת, הִסְתַּמְּכוּ עַל פְּסוּקֵי הַתּוֹרָה, וְאָמְרוּ שֶׁעֲתִידִים לֶאֱכֹל וְלִשְׂמֹחַ בִּסְעוּדָה גְּדוֹלָה שֶׁעָתִיד הקב"ה לַעֲשׂוֹת לָהֶם, וְעַל כֵּן רֹב הָעוֹלָם סָבְלוּ אֶת הַגָּלוּת מִשּׁוּם אוֹתָהּ הַסְּעוּדָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עוד אמר רבי יהושע, האי מהימנותא דאמרו רבנן לרובא דעלמא, דזמינין אינון בהאי סעודתא דלויתן וההוא תורא ולמשתי חמרא טב דאתנטר מכד אתברי עלמא, קרא אשכחו ודרשו, דכתיב, ׳ואכלתם לחמכם לשובע׳ (ויקרא כו, ה). דאמר רבי זירא, כל מיני פיתוי פתה הקדוש ברוך הוא לישראל להחזירם למוטב, ודא הוא יתיר מכלהון, דאמר להו ׳ואכלתם לחמכם לשובע׳. ובקללות, ׳ואכלתם ולא תשבעו׳ (ויקרא כו, כו), ודא קשיא להו מכלהו. מאי טעמא, דכתיב, (שמותטז) ׳מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים וגו'׳. אמר רבי זירא, מלמד דמשום האכילה מסרו נפשם למות בידם. כיון שראה הקדוש ברוך הוא תאותם, אמר להם, ׳אם תשמעו לקול המצות, ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם׳ (ויקרא כו, ה). כהאי גוונא חמו רבנן דגלותא אתמשך, אסתכמו על קראי דאורייתא ואמרו דזמינין למיכל ולמחדי בסעודתא רבה דזמין קודשא בריך הוא למעבד להו, ועל דא רובא דעלמא סבלו גלותא בגין ההיא סעודתא.

התרגום: עוד אמר רבי יהושע, האמונה הזו שאמרו רבותינו לרב העולם שמזמנים הם לסעודה הזו של לויתן והשור ההוא, ולשתות יין טוב שמשמר מכשנברא העולם, פסוק מצאו ודרשו, שכתוב ׳ואכלתם לחמכם לשבע׳ (ויקרא כו, ה) - שאמר רבי זירא, כל מיני פתוי פתה הקב"ה לישראל להחזירם למוטב, וזה הוא יותר מכלם, שאמר להם ׳ואכלתם לחמכם לשבע׳ - ובקללות - ׳ואכלתם ולא תשבעו׳, וזה קשה להם מן הכל. מה הטעם? שכתוב ׳מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים וגו'׳ (שמות טז, ג). אמר רבי זירא, מלמד שמשום האכילה מסרו נפשם למות בידם. כיון שראה הקב"ה תאותם, אמר להם: אם תשמעו לקול המצוות, ואכלתם לשבע, כדי להניח דעתם. כמו כן ראו רבותינו שהגלות נמשכת, הסתמכו על פסוקי התורה, ואמרו שעתידים לאכל ולשמח בסעודה גדולה שעתיד הקב"ה לעשות להם, ועל כן רב העולם סבלו את הגלות משום אותה הסעודה.

מן המפרשים

הסולם: כהאי גוונא חמו וכו': כעין זה, ראו רבנן שהגלות נמשך, סמכו עצמם על מקראות שבתורה, ואמרו, שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה גדולה שעתיד הקב"ה לעשות להם. ועל כן, רוב העולם סובלים הגלות בשביל אותו הסעודה.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: