ממלכת הזוהר › זוהר › תולדות › מאמר 4: ויתרצצו הבנים בקרבה › פיסקה 5 (קלח ע"א)

׳ויקרא׳ סתם - דרגת יעקב הנקרא אל בתחתונים

תולדות · ויתרצצו הבנים בקרבה · מאמר 4 · פיסקה 5 · דף קלח ע"א

לשון הזוהר

הָא (ק"ב.) אוֹקִימְנָא בְּכָל אֲתַר, וַיִּקְרָא׳ סְתָם הַאי הוּא דַּרְגָּא בַּתְרָאָה, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ'׳ (ויקרא א, א). וְהָכָא ׳וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב׳, בְּכָל אֲתַר שְׁמֵיהּ לָא אִקְרֵי (ד"א ל"ג אלא) עַל יְדָא דְּבַר נָשׁ. בְּאֲתַר אָחֳרָא מַה כְּתִיב, ׳וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לג, כ), קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב אֵל. אָמַר לֵיהּ, אֲנָא אֱלָהָא בְּעִלָּאֵי וְאַנְתְּ אֱלָהָא בְּתַתָּאֵי.

תרגום

הֲרֵי בֵּאַרְנוּ בְּכָל מָקוֹם, וַיִּקְרָא׳ סְתָם זוֹ הִיא הַדַּרְגָּה הָאַחֲרוֹנָה, כַּכָּתוּב ׳וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ'׳. וְכָאן ׳וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב׳, בְּכָל מָקוֹם שְׁמוֹ לֹא נִקְרָא (אֶלָּא) עַל יְדֵי בֶּן אָדָם. בְּמָקוֹם אַחֵר מַה כָּתוּב? ׳וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לג) - הקב"ה קָרָא לְיַעֲקֹב אֵל. אָמַר לוֹ, אֲנִי אֱלוֹהַּ בָּעֶלְיוֹנִים, וְאַתָּה אֱלוֹהַּ בַּתַּחְתּוֹנִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: הא (ק"ב.) אוקימנא בכל אתר, ויקרא׳ סתם האי הוא דרגא בתראה, כמה דכתיב, ׳ויקרא אל משה וגו'׳ (ויקרא א, א). והכא ׳ויקרא שמו יעקב׳, בכל אתר שמיה לא אקרי (ד"א ל"ג אלא) על ידא דבר נש. באתר אחרא מה כתיב, ׳ויקרא לו אל אלהי ישראל׳ (בראשית לג, כ), קודשא בריך הוא קרא ליה ליעקב אל. אמר ליה, אנא אלהא בעלאי ואנת אלהא בתתאי.

התרגום: הרי בארנו בכל מקום, ויקרא׳ סתם זו היא הדרגה האחרונה, ככתוב ׳ויקרא אל משה וגו'׳. וכאן ׳ויקרא שמו יעקב׳, בכל מקום שמו לא נקרא (אלא) על ידי בן אדם. במקום אחר מה כתוב? ׳ויקרא לו אל אלהי ישראל׳ (בראשית לג) - הקב"ה קרא ליעקב אל. אמר לו, אני אלוה בעליונים, ואתה אלוה בתחתונים.

מן המפרשים

כתם פז: באתר אחרא מה כתיב ויקרא לו אל אלהי ישראל קב"ה קרא ליה ליעקב אל. כלומר כי בתחלה לא קראו יעקב רק להיות עוקב את אחיו אמנם אח"כ קראו יתברך בשם אל ועלה אותו א"כ עד שאמר לו אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים וזאת הגירסא האמיתית…

מקדש מלך: ויקרא לו אל אלהי ישראל פי' ויקרא לו ליעקב אל ומי הוא שקראו אלהי ישראל היא בינה שהיא אלוה של זעיר הנקרא ישראל. ובתחלה מלכות היא שקראתו יעקב ואחר שהשיג פרצוף זעיר קראה שמו הבינה אל לפי שזעיר נוטה לצד החסד כנודע:

אור החמה: קב"ה קרא ליה וגו' הוצרך לזה למאי דפרשינן השתא וידו אוחזת כל ענין זה דוחק הוא שנאמר שידעה כל ענין זה רבקה ולא יצחק ויקרא סתם היא השכינה מלכות שמפני צניעות אינה נזכרת בשם אלא ויקרא סתם.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: