ממלכת הזוהר › זוהר › תולדות › מאמר 2: ויהי יצחק בן ארבעים שנה › פיסקה 4 (קלז ע"א)

׳כשושנה בין החוחים׳ - זיווג יצחק הקשה ורבקה הרפה

תולדות · ויהי יצחק בן ארבעים שנה · מאמר 2 · פיסקה 4 · דף קלז ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, אַף עַל גַּב דְּכוּלֵי הַאי עָבְדַת, לָא יְדַעְנָא עוֹבָדָהָא אִי אִינוּן כְּשֵׁרָאן אוֹ לָאו. אֶלָּא, תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת׳ (שיר השירים ב, ב). כְּשׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי בֵּין אוּכְלוּסָהָא כְּוַרְדָּא בֵּין כּוּבִין. וְרָזָא דְמִלָּה, יִצְחָק אָתֵי מִסִּטְרָא דְאַבְרָהָם דְּאִיהוּ חֶסֶד עִלָּאָה וְעֲבִיד חֶסֶד עִם כָּל בִּרְיָין, וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ דִּינָא קַשְׁיָא. וְרִבְקָה אָתַת מִסִּטְרָא דְדִינָא קַשְׁיָא וְאִסְתַּלְּקַת מִבֵּינַיְיהוּ וְאִתְחַבְּרַת בְּיִצְחָק, דְּהָא רִבְקָה מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא אַתְיָא, וְאַף עַל גַּב דְּאִיהִי מִסִּטְרָא דְדִינָא רַפְיָא הֲוַת, וְחוּטָא דְחֶסֶד תָּלֵי בָּהּ וְיִצְחָק דִּינָא קַשְׁיָא וְאִיהִי רַפְיָא, ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים׳ הֲווּ. וְאִי לָאו דְּאִיהִי רַפְיָא, לָא יָכִיל עַלְמָא לְמִסְבַּל דִּינָא קַשְׁיָא דְיִצְחָק. כְּגַוְונָא דָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְזַוֵּוג זִוּוּגִין בְּעַלְמָא, חַד תַּקִּיף וְחַד רַפְיָא בְּגִין לְאִתְתַּקָּנָא כֹּלָּא וְיִתְבַּסֵּם עָלְמָא.

תרגום

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אַף עַל גַּב שֶׁכָּל זֶה עָשְׂתָה, אֵינִי יוֹדֵעַ הַאִם מַעֲשֶׂיהָ כְּשֵׁרִים אוֹ לֹא. אֶלָּא בֹּא רְאֵה, כָּתוּב ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת׳ (שיר השירים ב, ב) - כְּשׁוֹשַׁנָּה - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. שֶׁהִיא בֵּין אוּכְלוּסֶיהָ כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה בֵּין קוֹצִים, וְסוֹד הַדָּבָר - יִצְחָק בָּא מֵהַצַּד שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן, וְעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת, וְאַף עַל גַּב שֶׁהוּא הַדִּין הַקָּשֶׁה. וְרִבְקָה בָּאָה מִצַּד שֶׁל הַדִּין הַקָּשֶׁה, וְהִתְעַלְּתָה מִבֵּינֵיהֶם, וְהִתְחַבְּרָה עִם יִצְחָק. שֶׁהֲרֵי רִבְקָה בָּאָה מִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה, וְאַף עַל גַּב שֶׁהָיְתָה מִצַּד הַדִּין הָרָפֶה וְחוּט שֶׁל חֶסֶד תָּלוּי בָּהּ, וְיִצְחָק דִּין קָשֶׁה וְהִיא רָפֶה - הָיוּ ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים׳. וְאִם לֹא שֶׁהִיא רָפֶה, לֹא יָכוֹל הָעוֹלָם לִסְבֹּל אֶת הַדִּין הַקָּשֶׁה שֶׁל יִצְחָק. כְּמוֹ כֵן הקב"ה מְזַוֵּג זִוּוּגִים בָּעוֹלָם, אֶחָד תַּקִּיף וְאֶחָד רָפֶה, כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יִתְתַּקֵּן וְיִתְבַּסֵּם הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יצחק, אף על גב דכולי האי עבדת, לא ידענא עובדהא אי אינון כשראן או לאו. אלא, תא חזי, כתיב, ׳כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׳ (שיר השירים ב, ב). כשושנה, דא כנסת ישראל דאיהי בין אוכלוסהא כורדא בין כובין. ורזא דמלה, יצחק אתי מסטרא דאברהם דאיהו חסד עלאה ועביד חסד עם כל בריין, ואף על גב דאיהו דינא קשיא. ורבקה אתת מסטרא דדינא קשיא ואסתלקת מבינייהו ואתחברת ביצחק, דהא רבקה מסטרא דדינא קשיא אתיא, ואף על גב דאיהי מסטרא דדינא רפיא הות, וחוטא דחסד תלי בה ויצחק דינא קשיא ואיהי רפיא, ׳כשושנה בין החוחים׳ הוו. ואי לאו דאיהי רפיא, לא יכיל עלמא למסבל דינא קשיא דיצחק. כגוונא דא, קודשא בריך הוא מזווג זווגין בעלמא, חד תקיף וחד רפיא בגין לאתתקנא כלא ויתבסם עלמא.

התרגום: אמר רבי יצחק, אף על גב שכל זה עשתה, איני יודע האם מעשיה כשרים או לא. אלא בא ראה, כתוב ׳כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׳ (שיר השירים ב, ב) - כשושנה - זו כנסת ישראל. שהיא בין אוכלוסיה כמו שושנה בין קוצים, וסוד הדבר - יצחק בא מהצד של אברהם שהוא חסד עליון, ועושה חסד עם כל הבריות, ואף על גב שהוא הדין הקשה. ורבקה באה מצד של הדין הקשה, והתעלתה מביניהם, והתחברה עם יצחק. שהרי רבקה באה מצד הדין הקשה, ואף על גב שהיתה מצד הדין הרפה וחוט של חסד תלוי בה, ויצחק דין קשה והיא רפה - היו ׳כשושנה בין החוחים׳. ואם לא שהיא רפה, לא יכול העולם לסבל את הדין הקשה של יצחק. כמו כן הקב"ה מזוג זווגים בעולם, אחד תקיף ואחד רפה, כדי שהכל יתתקן ויתבסם העולם.

מן המפרשים

כתם פז: אלא ת"ח כתיב כשושנה בין החוחים כן רעיתי וכו' הכוונה לרבי יצחק מ"ש למעלה כי כל עניני הצדיקים למטה על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו לפי שהם מרכבה למה שלמעלה מהם ולפי שמדתה של רבקה היא העטרת המתיחסת בכנסת ישראל והיא יושבת כשושנה בין…

מקדש מלך: וחוטא דחסד תלי בה פי' נודע שאד"ני הוא במ' והוא דינא רפיא שאינו כמו אלהים והנה אותיות אמצעיות שבמילוי אד"ני הם גי': אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד הם לל"וו. וז"ש רפיא הות וחוטא דחסד שהוא גי': תלי בה : ובס' אור ישראל פי' כמ"ש הרב ז"ל…

אור החמה: אע"ג דכולי האי וגומר כלומר ולדידך דניחא לך אי אמרי' דהות בת י"ג אי בת כ'. סוף סוף קשה וכי כל כך מעשים משובחים הם אלו. שבהם היתה נכרת. שמא עם היות שתעשה כל מעשים אלו היו בה מדות מגונות. לכך יש לנו לומר כי הפסוק לא על מדות רבקה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: