כבוד עשו לאביו - סיבת שעבוד ישראל וקצו בתשובת דמעות
תולדות · וצא השדה וצודה לי צידה · מאמר 19 · פיסקה 67 · דף קמו ע"ב
לשון הזוהר
כָּךְ עֵשָׂו, הַהוּא יְקָרָא דְּאוֹקִיר לֵיהּ לְאֲבוֹי, אוֹרִיךְ לֵיהּ כָּל הַנֵּי זִמְנִין דְּיִשְׁלוֹט בְּעַלְמָא דָא. וְאִינוּן דִּמְעִין, אוֹרִידוּ לוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּשִׁעְבּוּדָא דִילֵיהּ, עַד דִּיתוּבוּן יִשְׂרָאֵל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּבְכִיָּה וּבְדִמְעִין. דִּכְתִיב ׳בִּבְכִי יָבֹאוּ וְגוֹ'׳, וּכְדֵין כְּתִיב, ׳וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיהו"ה הַמְּלוּכָה׳. בָּרוּךְ ׳יהו"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳.
תרגום
כָּךְ עֵשָׂו, הַכָּבוֹד הַהוּא שֶׁכִּבֵּד אֶת אָבִיו הֶאֱרִיךְ לוֹ כָּל הַזְּמַנִּים הַלָּלוּ שֶׁיִּשְׁלֹט בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאוֹתָן הַדְּמָעוֹת הוֹרִידוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְשִׁעְבּוּדוֹ עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְכִיָּה וּבִדְמָעוֹת, שֶׁכָּתוּב ׳בִּבְכִי יָבֹאוּ וְגוֹ', וְאָז כָּתוּב׳ (ירמיה לא) ׳וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה׳. ׳בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כך עשו, ההוא יקרא דאוקיר ליה לאבוי, אוריך ליה כל הני זמנין דישלוט בעלמא דא. ואינון דמעין, אורידו לון לישראל בשעבודא דיליה, עד דיתובון ישראל לקודשא בריך הוא, בבכיה ובדמעין. דכתיב ׳בבכי יבאו וגו'׳, וכדין כתיב, ׳ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה ליהו"ה המלוכה׳. ברוך ׳יהו"ה לעולם אמן ואמן׳.
התרגום: כך עשו, הכבוד ההוא שכבד את אביו האריך לו כל הזמנים הללו שישלט בעולם הזה, ואותן הדמעות הורידו את ישראל לשעבודו עד שישובו ישראל לקדוש ברוך הוא בבכיה ובדמעות, שכתוב ׳בבכי יבאו וגו', ואז כתוב׳ (ירמיה לא) ׳ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה׳. ׳ברוך ה' לעולם אמן ואמן׳.
מן המפרשים
הסולם: כך עשו ההוא וכו': בזכות כיבוד ההוא שכיבד את אביו המתין לו הקב"ה, כל אותו הזמן ששלט בעולם הזה. ואלו הדמעות הורידו את ישראל תחת השעבוד שלו, עד שישובו ישראל אל הקב"ה בבכיה ובדמעות שכתוב, בבכי יבואו וגו'. ואז כתוב, ועלו מושיעים וגו'.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: