כניעת הנחש בעץ החיים - שלא ישלוט עוד בזרע יעקב
תולדות · וצא השדה וצודה לי צידה · מאמר 19 · פיסקה 51 · דף קמה ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּעֲקִים הַהוּא חִוְיָא לְאָדָם וּלְאִתְּתֵיהּ, דְּאַקְרִיב לְאִתְּתָא וְאַטִּיל בָּהּ זוּהֲמָא, וְאִתְפַּתָּא בֵּיהּ אָדָם כְּדֵין אִסְתָּאַב עַלְמָא וְאִתְלַטְיָא אַרְעָא בְּגִינֵיהּ, וְגָרִים מוֹתָא לְכָל עַלְמָא, וְקַיְימָא עַלְמָא לְאִתְפָּרְעָא מִנֵּיהּ. עַד דְּאֲתָא אִילָנָא דְחַיֵּי, וְכָפֵי (וכפר) עַל אָדָם, וְכַפְיָיא לֵיהּ לְהַהוּא נָחָשׁ דְּלָא יִשְׁלוֹט לְעָלְמִין עַל זַרְעָא דְיַעֲקֹב.
תרגום
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁעִקֵּם הַנָּחָשׁ הַהוּא אֶת אָדָם וְאֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁקָּרַב לָאִשָּׁה וְהִטִּיל בָּהּ זֻהֲמָא, וְהִתְפַּתָּה בּוֹ אָדָם, אָז נִטְמָא הָעוֹלָם, וְהִתְקַלְּלָה בִּשְׁבִילוֹ הָאֲדָמָה, וְגָרַם מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם, וְעָמַד הָעוֹלָם לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁבָּא עֵץ הַחַיִּים וְכָפָה (וְכִפֶּר) עַל אָדָם, וְהִכְנִיעַ אֶת אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט לְעוֹלָמִים עַל זַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, בשעתא דעקים ההוא חויא לאדם ולאתתיה, דאקריב לאתתא ואטיל בה זוהמא, ואתפתא ביה אדם כדין אסתאב עלמא ואתלטיא ארעא בגיניה, וגרים מותא לכל עלמא, וקיימא עלמא לאתפרעא מניה. עד דאתא אילנא דחיי, וכפי (וכפר) על אדם, וכפייא ליה לההוא נחש דלא ישלוט לעלמין על זרעא דיעקב.
התרגום: בא ראה, בשעה שעקם הנחש ההוא את אדם ואת אשתו, שקרב לאשה והטיל בה זהמא, והתפתה בו אדם, אז נטמא העולם, והתקללה בשבילו האדמה, וגרם מות לכל העולם, ועמד העולם להפרע ממנו, עד שבא עץ החיים וכפה (וכפר) על אדם, והכניע את אותו הנחש שלא ישלט לעולמים על זרעו של יעקב.
מן המפרשים
מהרח"ו: אזלו וגו'. כל זה מבואר. וכוונתו לומר 'ת"ח בשעתא דעקים ' וגו', לומר כי כל מעשה האבות העליונים אע"פ שנראים מתמיהים בעניינם ורובם ברמאות כמו ענין יוסף במכירת אחיו וענין יעקב עם אחיו בערמה, כי הכל הוא רמז אל המוקדם ואל המאוחר. כי…
הסולם: ת"ח בשעתא דעקים וכו': בוא וראה בשעה שהנחש רמה את אדם ואשתו, שקרב לאשתו והטיל בה זהמא, ונתפתה בה אדם, אז נטמא העולם, ונתקללה הארץ בשבילו, וגרם מיתה לכל העולם, והעולם היה עומד להפרע ממנו. עד שבא עץ החיים, וכפר על אדם, והכניע את…
נפש דוד: וקיימא עלמא לאתפרעא מיני': פי' מן ההוא חויא וכן הוא לעיל ל"ה ב' (ח"א לה, ב) ומלה דא הוי תלי על כו'. וכן מ"ש אילנא דחיי וכפר על אדם מפורש שם דהוא יעקב שופריה דאדם עי"ש. והוא בר נש כגוונא דאדם דמפרש ואזיל. ואתתא כגוונא דחוה היא…