התגברות יצר הטוב במצוות - עד שיצר הרע נכנע ומשרת
תולדות · וצא השדה וצודה לי צידה · מאמר 19 · פיסקה 31 · דף קמד ע"ב
לשון הזוהר
אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפִקּוּדֵי דְאוֹרַיְיתָא, הַהוּא יֵצֶר טוֹב דְּאִזְדַּוַּוג בֵּיהּ, כְּבָר אִיהוּ אִתְתַּקַּף עַל הַהוּא יֵצֶר הָרָע וְאִשְׁתָּלִים בַּהֲדֵיהּ וְאִתְהַפִּיךְ לֵיהּ לְעַבְדָא. וְכַד בַּר נָשׁ אָזִיל לְאִסְתַּאֲבָא, הַהוּא יֵצֶר הָרָע אִתְתַּקַּף וְאִתְגַּבַּר עַל הַהוּא יֵצֶר טוֹב, וְהָא אוֹקִימְנָא. וַדַּאי כַּד הַהוּא בַּר נָשׁ אָתֵי לְאִתְדַּכָּאָה, כַּמָּה תְּקִיפוּ אִתְתַּקַּף בַּר נָשׁ, כַּד אִתְגַּבְּרָא הַהוּא יֵצֶר טוֹב כְּדֵין ׳אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ׳ (משלי טז, ז), דְּהַהוּא יֵצֶר הָרָע אִתְכַּפְיָא קַמֵּיהּ דְּיֵצֶר טוֹב. וְעַל דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה, (משלי יב ט). ׳טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ׳, מַאי ׳וְעֶבֶד לוֹ׳, דָּא יֵצֶר הָרָע. וּכְדֵין כַּד אָזִיל בַּר נָשׁ בְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כְּדֵין ׳גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ׳, דָּא יֵצֶר הָרָע, וּדְאֲתָא מִסִּטְרוֹי.
תרגום
בָּא הָאָדָם לְהִטַּהֵר וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה - אוֹתוֹ יֵצֶר הַטּוֹב שֶׁהִזְדַּוֵּג עִמּוֹ, כְּבָר הִתְגַּבֵּר עַל אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע וְהִשְׁלִים עִמּוֹ וְהִתְהַפֵּךְ לוֹ לְעֶבֶד. וּכְשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לְהִטַּמֵּא, אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע מִתְחַזֵּק וּמִתְגַּבֵּר עַל אוֹתוֹ יֵצֶר טוֹב, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, וַדַּאי כְּשֶׁאוֹתוֹ הָאָדָם בָּא לְהִטַּהֵר, בְּכַמָּה כֹּחַ הִתְחַזֵּק הָאָדָם כְּשֶׁהִתְגַּבֵּר אוֹתוֹ יֵצֶר טוֹב, אָז ׳אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ׳ (משלי טז, ז) - שֶׁאוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע נִכְנָע לִפְנֵי הַיֵּצֶר הַטּוֹב. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה, ׳טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ׳ (משלי יב, ט) - מַה זֶּה וְעֶבֶד לוֹ? זֶה יֵצֶר הָרָע. וְאָז כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה, אָז ׳גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ׳ - זֶה יֵצֶר הָרָע וּמַה שֶּׁבָּא מִצִּדּוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אתי בר נש לאתדכאה ולאשתדלא בפקודי דאורייתא, ההוא יצר טוב דאזדווג ביה, כבר איהו אתתקף על ההוא יצר הרע ואשתלים בהדיה ואתהפיך ליה לעבדא. וכד בר נש אזיל לאסתאבא, ההוא יצר הרע אתתקף ואתגבר על ההוא יצר טוב, והא אוקימנא. ודאי כד ההוא בר נש אתי לאתדכאה, כמה תקיפו אתתקף בר נש, כד אתגברא ההוא יצר טוב כדין ׳אויביו ישלים אתו׳ (משלי טז, ז), דההוא יצר הרע אתכפיא קמיה דיצר טוב. ועל דא אמר שלמה, (משלי יב ט). ׳טוב נקלה ועבד לו׳, מאי ׳ועבד לו׳, דא יצר הרע. וכדין כד אזיל בר נש בפקודי אורייתא, כדין ׳גם אויביו ישלים אתו׳, דא יצר הרע, ודאתא מסטרוי.
התרגום: בא האדם להטהר ולהשתדל במצוות התורה - אותו יצר הטוב שהזדוג עמו, כבר התגבר על אותו יצר הרע והשלים עמו והתהפך לו לעבד. וכשאדם הולך להטמא, אותו יצר הרע מתחזק ומתגבר על אותו יצר טוב, והרי בארנו, ודאי כשאותו האדם בא להטהר, בכמה כח התחזק האדם כשהתגבר אותו יצר טוב, אז ׳אויביו ישלם אתו׳ (משלי טז, ז) - שאותו יצר הרע נכנע לפני היצר הטוב. ועל זה אמר שלמה, ׳טוב נקלה ועבד לו׳ (משלי יב, ט) - מה זה ועבד לו? זה יצר הרע. ואז כשאדם הולך במצוות התורה, אז ׳גם אויביו ישלם אתו׳ - זה יצר הרע ומה שבא מצדו.
מן המפרשים
אור יקר: בפקודי אורייתא כדין גם אויביו כנגד פקודין רבים, וכן מוכרח בפ׳ פקודי בהיכלות החצונים. דאבטח ביה בקב״ה, שלא חשש לשנאת עשו כאשר נטיל ברכתו ובכורתו. ועוד לא עשד לטעם גשמי אלא לעבודת ה/ וז״ש וכל אורחוי הוי לשמיה, שאלו היה בו חונף…
מהרח"ו: טוב נקלה וגו'. כי האדם אשר מקל את עצמו ומזלזל את גופו ומכניע את החומר שלו לדרכיו ית', והנה יראה בעיני הרואים כי הוא נקלה והוא עבד לאחרים, והוא להפך כי אדרבה אע"פ שתראהו נקלה ובזוי הנה הוא אדון ויש לו עבד, כי נכנע אותו המלאך…
הסולם: אתי בר נש וכו': בא האדם להטהר, ולהשתדל במצות התורה, אותו יצר הטוב שנתחבר בו, הוא כבר נתגבר על יצר הרע, והשלים עמו, והיצר הרע נהפך לעבד ליצר הטוב. וכשבא האדם להטמא, אותו יצר הרע מתחזק ומתגבר על יצר הטוב. וכבר בארוהו.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: