ממלכת הזוהר › זוהר › תולדות › מאמר 19: וצא השדה וצודה לי צידה › פיסקה 20 (קמד ע"א)

חרדת יצחק מגיהנום שנכנס עם עשו - גדולה מעקדתו

תולדות · וצא השדה וצודה לי צידה · מאמר 19 · פיסקה 20 · דף קמד ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל עֵשָׂו, עָאל עִמֵּיהּ גֵּיהִנֹּם, אִזְדַּעְזַע יִצְחָק, וְדָחִיל. דִּכְתִיב, ׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד׳ (בראשית כז, לג). כֵּיוָן דִּכְתִיב ׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְדוֹלָה׳, דַּי. מַהוּ (׳גדולה) עַד מְאֹד׳. אֶלָּא, דְּלָא הֲוָה דְּחִילוּ וְאֵימָתָא. דְּנָפַל עֲלֵיהּ דְּיִצְחָק, רַבָּתָא, מִיּוֹמֵי דְאִתְבְּרֵי. וְאֲפִילוּ בְּהַהִיא שַׁעְתָּא, דְּאִתְעֲקַד יִצְחָק עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא וְחָמָא (שכינתא) סַכִּינָא עֲלֵיהּ, לָא אִזְדַּעְזַע. כְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּעָאל עֵשָׂו, וְחָמָא גֵּיהִנֹּם דְּעָאל עִמֵּיהּ, כְּדֵין אָמַר, ׳בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה׳, ׳בְּגִין (דחמאת) דְּחָמִית שְׁכִינְתָּא דְאוֹדֵי עַל אִינוּן בִּרְכָאן׳.

תרגום

בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו - נִכְנַס עִמּוֹ גֵּיהִנֹּם. הִזְדַּעֲזַע יִצְחָק וּפָחַד, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד׳ (בראשית כז, לג) - כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה׳ - דַּי. מַה זֶּה (׳גדלה) עַד מְאֹד׳? אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיְתָה יִרְאָה וְאֵימָה גְּדוֹלָה שֶׁנָּפְלָה עַל יִצְחָק מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא. וַאֲפִלּוּ בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁנֶּעֱקַד יִצְחָק עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְרָאָה (שְׁכִינָה) סַכִּין עָלָיו, לֹא הִזְדַּעֲזַע כַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו וְרָאָה גֵיהִנֹּם שֶׁנִּכְנַס עִמּוֹ. אָז אָמַר, ׳בְּטֶרֶם תָּבֹא וַאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה׳ - מִשּׁוּם (שֶׁרָאֲתָה) שֶׁרָאִיתִי שְׁכִינָה שֶׁמּוֹדָה עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, בשעתא דעאל עשו, עאל עמיה גיהנם, אזדעזע יצחק, ודחיל. דכתיב, ׳ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד׳ (בראשית כז, לג). כיון דכתיב ׳ויחרד יצחק חרדה גדולה׳, די. מהו (׳גדולה) עד מאד׳. אלא, דלא הוה דחילו ואימתא. דנפל עליה דיצחק, רבתא, מיומי דאתברי. ואפילו בההיא שעתא, דאתעקד יצחק על גבי מדבחא וחמא (שכינתא) סכינא עליה, לא אזדעזע. כההיא שעתא דעאל עשו, וחמא גיהנם דעאל עמיה, כדין אמר, ׳בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה׳, ׳בגין (דחמאת) דחמית שכינתא דאודי על אינון ברכאן׳.

התרגום: בא ראה, בשעה שנכנס עשו - נכנס עמו גיהנם. הזדעזע יצחק ופחד, שכתוב ׳ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד׳ (בראשית כז, לג) - כיון שכתוב ׳ויחרד יצחק חרדה גדלה׳ - די. מה זה (׳גדלה) עד מאד׳? אלא שלא היתה יראה ואימה גדולה שנפלה על יצחק מיום שנברא. ואפלו בשעה ההיא שנעקד יצחק על גבי המזבח וראה (שכינה) סכין עליו, לא הזדעזע כשעה ההיא שנכנס עשו וראה גיהנם שנכנס עמו. אז אמר, ׳בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה׳ - משום (שראתה) שראיתי שכינה שמודה על אותן הברכות.

מן המפרשים

כתם פז: ת"ח בשעתא דעאל עשו וכו' אז"ל א"ר יוחנן מי שיש לו שני בנים א' יוצא וא' נכנס חרד אתמהה אלא בשעה שנכנס עשו אצל אביו נכנס עמו גיהנם.

מהרח"ו: ת"ח בשעתא דעאל עשו וגו'. הקשה דהיה לו לומר חרדה גדולה. אמנם אומרו 'עד מאד' הוא לומר כי גם בעת העקידה חרדה גדולה נפלה עליו ודאי, אבל זו החרדה היא גדולה עד מאד כלומר גדולה יותר מאותה שהיתה לו בעת עקידתו, לפי כי בראותו גיהנם…

הסולם: ת"ח, בשעתא דעאל וכו': בוא וראה בשעה שנכנס עשו, נכנס עמו הגיהנם, נזדעזע יצחק ופחד, שכתוב, ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. ושואל, כיון שכתוב ויחרד יצחק חרדה גדולה, למה לו לכתב עוד, עד מאד. ואומר,אלא שלא היה עוד פחד ואימה שנפל על…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: