ממלכת הזוהר › זוהר › תולדות › מאמר 1: ואלה תולדת יצחק › פיסקה 12 (קלו ע"א)

׳וזרח השמש ובא השמש׳ - זורח ממקום עליון ובא להזדווג עם הלבנה

תולדות · ואלה תולדת יצחק · מאמר 1 · פיסקה 12 · דף קלו ע"א

לשון הזוהר

פָּתַח רִבִּי יִצְחָק וְאָמַר, ׳וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם׳ (קהלת א, ה). וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, דָּא שִׁמְשָׁא דְּנָהִיר לְסִיהֲרָא, דְּכַד אִתְחֲזֵי בַּהֲדָהּ כְּדֵין נָהֲרָא, וְאִתְנְהִיר וְזָרַח מֵאֲתַר עִלָּאָה דְּקָיְימָא עֲלֵיהּ, מִתַּמָּן זָרַח תָּדִיר. וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ, לְאִזְדַּוְּוגָא בַּהֲדָהּ דְּסִיהֲרָא. ׳הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם, דְּאִיהוּ יְמִינָא וְשַׁוֵּי תּוּקְפֵיהּ בֵּיהּ, וּבְגִין דְּתוּקְפֵיהּ בֵּיהּ, כָּל חֵילָא דְגוּפָא בִּימִינָא הוּא וּבֵיהּ תַּלְיָא׳ (קהלת א, ו). וּלְבָתַר סוֹבֵב אֶל צָפוֹן, נָהִיר לְסִטְרָא דָא וְנָהִיר לְסִטְרָא דָא. ׳סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ׳ - בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב שֶׁמֶשׁ, וְהַשְׁתָּא רוּחַ. אֶלָּא כֹּלָּא חַד וְרָזָא חָדָא, וְכָל דָּא בְּגִין דְּסִיהֲרָא אִתְנָהֲרָא מִנֵּיהּ וְיִתְחַבְּרוּן תַּרְוַויְיהוּ.

תרגום

פָּתַח רַבִּי יִצְחָק וְאָמַר, ׳וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם׳ (קהלת א, ה) - וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ - זֶה הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמֵּאִיר לַלְּבָנָה. שֶׁכַּאֲשֶׁר נִרְאֶה עִמָּהּ, אָז מְאִירָה, וּמֵאִיר וְזוֹרֵחַ מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁעוֹמֵד עָלָיו, מִשָּׁם זוֹרֵחַ תָּמִיד. וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ - לְהִזְדַּוֵּג עִם הַלְּבָנָה. ׳הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם׳ (קהלת א, ו) - שֶׁהוּא הַיָּמִין, וְשָׂם בּוֹ אֶת כֹּחוֹ. וּמִשּׁוּם שֶׁכֹּחוֹ בּוֹ, כָּל כֹּחַ הַגּוּף הוּא בְּיָמִין וּבוֹ הוּא תָלוּי. אַחַר כָּךְ סוֹבֵב אֶל צָפוֹן. מֵאִיר לְצַד זֶה וּמֵאִיר לְצַד זֶה. ׳סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ׳ - בָּרִאשׁוֹנָה כָּתוּב שֶׁמֶשׁ, וְכָעֵת רוּחַ? אֶלָּא הַכֹּל אֶחָד וְסוֹד אֶחָד, וְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁהַלְּבָנָה מוּאֶרֶת מִמֶּנּוּ וְיִתְחַבְּרוּ שְׁנֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח רבי יצחק ואמר, ׳וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם׳ (קהלת א, ה). וזרח השמש, דא שמשא דנהיר לסיהרא, דכד אתחזי בהדה כדין נהרא, ואתנהיר וזרח מאתר עלאה דקיימא עליה, מתמן זרח תדיר. ובא השמש, לאזדווגא בהדה דסיהרא. ׳הולך אל דרום, דאיהו ימינא ושוי תוקפיה ביה, ובגין דתוקפיה ביה, כל חילא דגופא בימינא הוא וביה תליא׳ (קהלת א, ו). ולבתר סובב אל צפון, נהיר לסטרא דא ונהיר לסטרא דא. ׳סובב סובב הולך הרוח׳ - בקדמיתא כתיב שמש, והשתא רוח. אלא כלא חד ורזא חדא, וכל דא בגין דסיהרא אתנהרא מניה ויתחברון תרווייהו.

התרגום: פתח רבי יצחק ואמר, ׳וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם׳ (קהלת א, ה) - וזרח השמש - זה השמש שמאיר ללבנה. שכאשר נראה עמה, אז מאירה, ומאיר וזורח ממקום עליון שעומד עליו, משם זורח תמיד. ובא השמש - להזדוג עם הלבנה. ׳הולך אל דרום׳ (קהלת א, ו) - שהוא הימין, ושם בו את כחו. ומשום שכחו בו, כל כח הגוף הוא בימין ובו הוא תלוי. אחר כך סובב אל צפון. מאיר לצד זה ומאיר לצד זה. ׳סובב סבב הולך הרוח׳ - בראשונה כתוב שמש, וכעת רוח? אלא הכל אחד וסוד אחד, וכל זה משום שהלבנה מוארת ממנו ויתחברו שניהם.

מן המפרשים

מקדש מלך: הולך אל דרום דאיהו ימינא וכו' כתב הרב זל"הה כי ה' חסדים יוצאים מיסוד דאימא שבתוך ת"ת דזעיר והולכים לחסד דזעיר ומניחים שם חסד א' ואח"כ הולכים אל גבורה דזעיר ומניחי' שם חסד ב' וכן עז"הד. וז"ש הולך אל דרום דאיהו ימינא ושוי תוקפיה…

אור החמה: גיליון וכל דא בגין דסיהרא אתנהרא מניה ויתחברון תרוייהו. פי' שמש נקרא כשהוא מאיר לה בלבד כדקאמר לעיל כדין נהרא וגומר ורוח נקר' כשהוא מזדווג עמה שאז נדבק רוח ברוח וכדאיתא במשפטים קכ"ד ב' ע"כ. פתח ר' יצחק ואמר וזרח השמש וגומר…

אור יקר: וז״ש הולך אל דרום דהיינו כלומר כל כח פעולתו שנטל משש קצוות הנעלמים בהגיעו אל החסד הגביר כח החסד על הכל, והיינו שהוא נקרא רב הסד מטה כלפי חסד.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: