בכמה גונים ערבבו שמחת כנסת ישראל - לא נשואים ולא בזמנם ודחקו השעה
שמיני · ויהי ביום השמיני קרא - שלמות הכהן בעגל ואיל וערבוביית נדב ואביהוא · מאמר 4 · פיסקה 12 · דף לז ע"ב
לשון הזוהר
וּבְכַמָּה גַּוְונִין עִרְבְּבוּ חֶדְוָותָא דְּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. חַד דְּלָא אִתְנְסִיבוּ, וְלָא אִתְחַזְיָין לְקָרְבָא, וּלְאִתְבָּרְכָא עָלְמִין עַל יְדַיְיהוּ. וְחַד דְּלָא הֲוָה שַׁעֲתָא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְחַד דְּדַּחֲקוּ שַׁעֲתָא. וְחַד, דְּהָא מִקַּדְמַת דְּנָא, נָפַק נִימוּסָא דִּלְהוֹן, ׳וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יהו׳ " ׳ה אֵשׁ זָרָה וְגוֹ'׳. וַדַּאי מִלָּה אָחֳרָא אִתְקְשָּׁרוּ בְּקִשּׁוּרָא דָּא, וְשָׁרוּ לְכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְבַר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי פִּנְחָס, לָא תֵּימָא דְּאִינּוּן שָׁארוּ לָהּ לְבַר, אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא אִתְקַשְּׁרָא עַל יְדַיְיהוּ. דְּהָא בְּכָל אֲתַר דְּלָא אִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָּא, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא שַׁרְיָא בֵּינַיְיהוּ כְּלַל. בְּגִין כַּךְ אַזְהַר לְכַהֲנֵי, דִּכְתִּיב ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, דְּיִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָּא׳. וְעַל דָּא לָא יִיעוּל כַּהֲנָא לְקוּדְשָׁא, עַד דְּיִתְנְסִיב. בְּגִין דְּיִשְׁתָּתַּף בְּקִשּׁוּרָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. דְּמַאן דְּלָא אִנְסִיב, שָׁארֵי לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְבַר, וְהִיא לָא אִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵיהּ, וְעַל דָּא אִשְׁתְּכַח עִרְבּוּבְיָא בְּהַהוּא יוֹמָא לְגַבַּיְיהוּ. ׳וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי, רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח׳ (ויקרא ט, א) וְאָמַר, ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת׳ (שיר השירים ב, ב). ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים׳ - דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְהָא אוּקְמוּהָ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח לָהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וַחֲבִיבוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָקֳבְלָהָא, לְאִתְדַּבְּקָא בָּהּ.
תרגום
וּבְכַמָּה גְוָנִים עִרְבְּבוּ אֶת שִׂמְחָתָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אֶחָד - שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ, וְלֹא רְאוּיִים הָיוּ לְהַקְרִיב, וְשֶׁיִּתְבָּרְכוּ הָעוֹלָמוֹת עַל יָדָם. וְאֶחָד - שֶׁלֹּא הָיְתָה הַשָּׁעָה כָּרָאוּי. וְאֶחָד - שֶׁדָּחֲקוּ אֶת הַשָּׁעָה. וְאֶחָד - שֶׁהֲרֵי מִקֹּדֶם לָכֵן יָצָא גְזַר דִּינָם, ׳וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה וְגוֹ'׳ (ויקרא י, א). וַדַּאי שֶׁדָּבָר אַחֵר קָשְׁרוּ בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה, וְהִשְׁאִירוּ אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּחוּץ. אָמַר לוֹ רַבִּי פִּנְחָס, אַל תֹּאמַר שֶׁהֵם הִשְׁאִירוּ אוֹתָהּ בַּחוּץ, אֶלָּא שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לֹא נִקְשְׁרָה עַל יְדֵיהֶם. שֶׁהֲרֵי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין נִמְצָא זָכָר וְנוּקְבָּא, כְּנֶסֶת לֹא שׁוֹרָה בֵינֵיהֶם כְּלָל. מִשּׁוּם כָּךְ הִזְהִיר אֶת הַכֹּהֲנִים, שֶׁכָּתוּב ׳בְּזֹּאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג) - שֶׁיִּמָּצֵא זָכָר וְנוּקְבָּא. וְעַל כֵּן לֹא יִכָּנֵס הַכֹּהֵן לַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁיִּנָּשֵׂא, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף עִם הַקֶּשֶׁר שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. שֶׁמִּי שֶׁלֹּא נִשָּׂא, מַשְׁרֶה אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּחוּץ, וְהִיא לֹא מִשְׁתַּתֶּפֶת עִמּוֹ, וְעַל כֵּן נִמְצְאָה אֶצְלָם בְּאוֹתוֹ יוֹם עִרְבּוּבְיָה. ׳וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי׳. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (שִׁיר ב) ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת׳ (שיר השירים ב, ב) - ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים׳ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שהקב"ה מְשַׁבֵּחַ אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וַחֲבִיבוּתוֹ שֶׁל הקב"ה כְּנֶגְדָּהּ לְהִדָּבֵק בָּהּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובכמה גוונין ערבבו חדוותא דכנסת ישראל. חד דלא אתנסיבו, ולא אתחזיין לקרבא, ולאתברכא עלמין על ידייהו. וחד דלא הוה שעתא כדקא יאות. וחד דדחקו שעתא. וחד, דהא מקדמת דנא, נפק נימוסא דלהון, ׳ויקריבו לפני יהו׳ " ׳ה אש זרה וגו'׳. ודאי מלה אחרא אתקשרו בקשורא דא, ושרו לכנסת ישראל לבר. אמר ליה רבי פנחס, לא תימא דאינון שארו לה לבר, אלא כנסת ישראל לא אתקשרא על ידייהו. דהא בכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא, כנסת ישראל לא שריא בינייהו כלל. בגין כך אזהר לכהני, דכתיב ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש, דישתכח דכר ונוקבא׳. ועל דא לא ייעול כהנא לקודשא, עד דיתנסיב. בגין דישתתף בקשורא דכנסת ישראל. דמאן דלא אנסיב, שארי לה לכנסת ישראל לבר, והיא לא אשתתפא בהדיה, ועל דא אשתכח ערבוביא בההוא יומא לגבייהו. ׳ויהי ביום השמיני, רבי יוסי פתח׳ (ויקרא ט, א) ואמר, ׳כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׳ (שיר השירים ב, ב). ׳כשושנה בין החוחים׳ - דא כנסת ישראל, והא אוקמוה דקודשא בריך הוא משבח לה לכנסת ישראל, וחביבותא דקודשא בריך הוא לקבלהא, לאתדבקא בה.
התרגום: ובכמה גונים ערבבו את שמחתה של כנסת ישראל, אחד - שלא נשאו, ולא ראויים היו להקריב, ושיתברכו העולמות על ידם. ואחד - שלא היתה השעה כראוי. ואחד - שדחקו את השעה. ואחד - שהרי מקדם לכן יצא גזר דינם, ׳ויקריבו לפני ה' אש זרה וגו'׳ (ויקרא י, א). ודאי שדבר אחר קשרו בקשר הזה, והשאירו את כנסת ישראל בחוץ. אמר לו רבי פנחס, אל תאמר שהם השאירו אותה בחוץ, אלא שכנסת ישראל לא נקשרה על ידיהם. שהרי בכל מקום שאין נמצא זכר ונוקבא, כנסת לא שורה ביניהם כלל. משום כך הזהיר את הכהנים, שכתוב ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ (ויקרא טז, ג) - שימצא זכר ונוקבא. ועל כן לא יכנס הכהן לקדש עד שינשא, כדי שישתתף עם הקשר של כנסת ישראל. שמי שלא נשא, משרה את כנסת ישראל בחוץ, והיא לא משתתפת עמו, ועל כן נמצאה אצלם באותו יום ערבוביה. ׳ויהי ביום השמיני׳. רבי יוסי פתח ואמר, (שיר ב) ׳כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׳ (שיר השירים ב, ב) - ׳כשושנה בין החוחים׳ - זו כנסת ישראל, והרי פרשוה שהקב"ה משבח את כנסת ישראל, וחביבותו של הקב"ה כנגדה להדבק בה.
מן המפרשים
אור החמה: ר' יוסי פתח כשושנה וגו' דא כ"י והא אוקמוה בפ' בראשית ובתיקונים. דקב"ה משבח לה לכ"י באומ' שושנה צופיה מפני אותם התקונים אשר בה כנז' בתיקונים ובפרשת בראשית.
אור יקר: ויהי ביום השמיני עת, וסבה זו מצד המלכות שלא היתה עדין מקושטת בתיקוניה להתייחד וזהו שאמר דלא חוח.
הסולם: א וכבמה גוונין ערבבו וכו': ובכמה אפנים ערבו את השמחה של כנסת ישראל, אחד, שלא נשאו אשה, ולא היו ראוים להקריב, ושיתברכו העולמות על ידיהם. ואחד, שלא היתה ראויה השעה להקרבת קטרת, שלא היה בזמן העלאת הנרות והטבת הנרות כנ״ל (צו אות…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: