דגים וחגבים אסיפתם מתרת אותם כמו מורי הישיבה חיותם בתורה ואם נפרדים מתים
שמיני · דגים וחגבים אינם טעונים שחיטה - סוד מורי הישיבה כדגי הים בתורה · מאמר 16 · פיסקה 1 · דף מב ע"א
לשון הזוהר
רעיא מהימנא (נדפס תצא רע"ח ע"ב) דָּגִים וַחֲגָבִים, אֵינָן טְעוּנִין שְׁחִיטָה, אֶלָּא אֲסִיפָתָם הִיא הַמַתֶּרֶת אוֹתָם. הָכִי מָארֵי מְתִיבְתָּא, אֵין צְּרִיכִין שְׁחִיטָה, אֶלָּא דְּאִתְּמַר בְּהוֹן, ׳וַיִּגְוַע וַיִּאָסֶף אֶל עַמָּיו׳ (בראשית מט, לג). מַה נוּנֵי יַמָּא, חִיוּתָן בְּיַמָּא. אַף תַּלְמִידֵי (תיקון נ"ו) חֲכָמִים, מָארֵי מַתְנִיתִין, חִיּוּתַיְיהוּ בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִי אִתְפָּרְשָׁן מִנָּהּ, מִיַּד מֵתִים. (נ"א תנאין) תָנֵינָן דְּמַתְנִיתִין, דְּבָהּ אִתְרַבּוּ כְּנוּנֵי יַמָּא, וְאִי אִינּוּן דִּבְיַבֶּשְׁתָּא יַעֲלוּן לְמַיָּא, וְלָא יַדְעִין לְשַׁטְטָא, אִינּוּן מַיְיתִין. אֲבָל אָדָם (דאינון מארי קבלה אינון לעילא), דְּאִיהוּ לְעֵילָּא מִכֻּלְּהוּ, אִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְיִרְדּוּ בִדְגַּת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית א, כו).
תרגום
דָּגִים וַחֲגָבִים אֵינָם טְעוּנִים שְׁחִיטָה, אֶלָּא אֲסִיפָתָם הִיא הַמַּתֶּרֶת אוֹתָם. כָּךְ מוֹרֵי הַיְשִׁיבָה, אֵין צְרִיכִים שְׁחִיטָה, אֶלָּא שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֵף אֶל עַמָּיו׳ (בראשית מט, לג) - מַה דְּגֵי הַיָּם חִיּוּתָם בַּיָּם, אַף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה חִיּוּתָם בַּתּוֹרָה, וְאִם נִפְרָדִים מִמֶּנָּה, מִיָּד מֵתִים. (תְּנַאי) תַּנִּינֵי הַמִּשְׁנָה, שֶׁבָּהּ הִתְרַבּוּ כִּדְגֵי הַיָּם, וְאִם אֵלּוּ שֶׁבַּיַּבָּשָׁה יַעֲלוּ לַמַּיִם וְלֹא יוֹדְעִים לָשׁוּט, הֵם מֵתִים. אֲבָל אָדָם (שֶׁהֵם בַּעֲלֵי קַבָּלָה, הַלָּלוּ שֶׁלְּמַעְלָה), שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכֻּלָּם, נֶאֱמַר בּוֹ ׳וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית א, כו).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רעיא מהימנא (נדפס תצא רע"ח ע"ב) דגים וחגבים, אינן טעונין שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם. הכי מארי מתיבתא, אין צריכין שחיטה, אלא דאתמר בהון, ׳ויגוע ויאסף אל עמיו׳ (בראשית מט, לג). מה נוני ימא, חיותן בימא. אף תלמידי (תיקון נ"ו) חכמים, מארי מתניתין, חיותייהו באורייתא, ואי אתפרשן מנה, מיד מתים. (נ"א תנאין) תנינן דמתניתין, דבה אתרבו כנוני ימא, ואי אינון דביבשתא יעלון למיא, ולא ידעין לשטטא, אינון מייתין. אבל אדם (דאינון מארי קבלה אינון לעילא), דאיהו לעילא מכלהו, אתמר ביה ׳וירדו בדגת הים ובעוף השמים׳ (בראשית א, כו).
התרגום: דגים וחגבים אינם טעונים שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם. כך מורי הישיבה, אין צריכים שחיטה, אלא שנאמר בהם ׳ויגוע ויאסף אל עמיו׳ (בראשית מט, לג) - מה דגי הים חיותם בים, אף תלמידי חכמים בעלי המשנה חיותם בתורה, ואם נפרדים ממנה, מיד מתים. (תנאי) תניני המשנה, שבה התרבו כדגי הים, ואם אלו שביבשה יעלו למים ולא יודעים לשוט, הם מתים. אבל אדם (שהם בעלי קבלה, הללו שלמעלה), שהוא למעלה מכלם, נאמר בו ׳וירדו בדגת הים ובעוף השמים׳ (בראשית א, כו).
מן המפרשים
יהל אור: ואי אינון דביבשתא כו'. ר"ל דאינון שבים הן התלמידים שהגיעו להוראה, ר"ל שיכולין לשוטט ים התלמוד ואותן שביבשה הן אותן שלא הגיעו להוראה: אבל אדם כו'. ר"ל הוא הרב:
הסולם: דגים וחגבים אמן וכו׳: דגים וחגבים אינם צריכים שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרה אותם. כך הם ראשי הישיבה אינם צריכים שחיטה, בשעת מיתתם, כשאר בני אדם שנשחטים בחרבו של מלאך המות, אלא שנאמר בהם, ויגוע ויאסף אל עמיו. שנאספים בלי שחיטה,…
אור החמה: מן המקבילה בכי תצא מאמר י, א (רעח:) פקידא אבתריה לדון בדיני דגים וחגבים . וכו' עיין בפ' שמיני
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: