ממלכת הזוהר › זוהר › שמיני › מאמר 14: זאת החיה אשר תאכלו - סוד סימני הטהרה ועשרה כתרי טמאה כנגד מהימנותא › פיסקה 10 (מא ע"ב)

כשרוח אחרת עוברת עליהן זוקפות עינים ורואות רשומיהן ונפרדות מהן

שמיני · זאת החיה אשר תאכלו - סוד סימני הטהרה ועשרה כתרי טמאה כנגד מהימנותא · מאמר 14 · פיסקה 10 · דף מא ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּאַתְיָין לְשַׁלְּטָאָה בְּהוּ, אַעֲבַר רוּחָא חֲדָא, זַקְפָן עַיְינִין וְחָמָאן רְשִׁימִין דִּלְהוֹן, וְאִתְפָּרְשָׁן מִנַּיְיהוּ, אֲבָל אִתְחֲזוֹ לָקֳבְלֵיהוֹן, וְלָא אֲסִירֵי לָן לְמֵיכַל. בֵּין בִּבְעִירֵי, בֵּין בְּחֵיוָותָא, בֵּין בְּעוֹפֵי, בֵּין בְּנוּנֵי יַמָּא, בְּכֻלְּהוּ אִתְחָזוּן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא (רחמי ודינא), וְכָל מַאן דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא, (מסטרא דרחמי) שָׁארֵי לָן לְמֵיכַל. וְכָל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא (מסטרא דדינא), כֻּלְּהוּ אָסִיר לָן לְמֵיכַל. בְּגִין דְּדַרְגָּא (ס"א דגרמא) דְּכֻלְּהוּ מִסְאֲבָא, וְכֻלְּהוּ מִסְאֲבִין, וְרוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא בְּגַוַויְיהוּ, וְדָרֵי בְּהוּ. וְעַל דָּא רוּחָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל, לָא יִתְעָרַב בְּהוּ, וְלָא יִסְתְּאָב בְּהוּ, בְּגִין דְּיִשְׁתַּכְּחוּן קַדִּישִׁין, וְיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לְעֵילָּא וְתַתָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וּבָעֵי לְדַכְּאָה לְהוּ, וּלְקַדְּשָׁא לְהוּ עַל כֹּלָּא, בְּגִין דַּאֲחִידָן בֵּיהּ.

תרגום

בֹּא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁהֵן בָּאוֹת לִשְׁלֹט בָּהֶן, עוֹבֶרֶת רוּחַ אַחַת, זוֹקְפוֹת עֵינַיִם וְרוֹאוֹת אֶת רִשּׁוּמֵיהֶן וְנִפְרָדִים מֵהֶן, אֲבָל נִרְאִים כְּנֶגְדָּן, וְלֹא אֲסוּרִים לָנוּ לְמַאֲכָל. בֵּין בִּבְהֵמוֹת, בֵּין בְּחַיּוֹת, בֵּין בְּעוֹפוֹת, בֵּין דְּגֵי הַיָּם, בְּכֻלָּם נִרְאִים יָמִין וּשְׂמֹאל (רַחֲמִים וְדִין), וְאֶת כָּל מִי שֶׁבָּא מִצַּד הַיָּמִין (מִצַּד הָרַחֲמִים) מֻתָּר לָנוּ לְמַאֲכָל. וְכָל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד הַשְּׂמֹאל (מִצַּד הַדִּין), אֲסוּרִים כֻּלָּם לָנוּ לְמַאֲכָל, מִשּׁוּם שֶׁהַדַּרְגָּה (שעצם) שֶׁל כֻּלָּם טְמֵאָה, וְכֻלָּם טְמֵאִים, וְרוּחַ טֻמְאָה שְׁרוּיָה בְתוֹכָם וְגָרָה בָהֶם. וְלָכֵן רוּחַ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא תִתְעָרֵב בָּהֶם וְלֹא תִטָּמֵא בָהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצְאוּ קְדוֹשִׁים וְיִוָּדְעוּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ רוֹצֶה בָהֶם וְרוֹצֶה לְטַהֵר אוֹתָם וּלְקַדֵּשׁ אוֹתָם עַל הַכֹּל, מִשּׁוּם שֶׁהֵם אֲחוּזִים בּוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, כיון דאתיין לשלטאה בהו, אעבר רוחא חדא, זקפן עיינין וחמאן רשימין דלהון, ואתפרשן מנייהו, אבל אתחזו לקבליהון, ולא אסירי לן למיכל. בין בבעירי, בין בחיוותא, בין בעופי, בין בנוני ימא, בכלהו אתחזון ימינא ושמאלא (רחמי ודינא), וכל מאן דאתי מסטרא דימינא, (מסטרא דרחמי) שארי לן למיכל. וכל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא (מסטרא דדינא), כלהו אסיר לן למיכל. בגין דדרגא (ס"א דגרמא) דכלהו מסאבא, וכלהו מסאבין, ורוח מסאבא שריא בגווייהו, ודרי בהו. ועל דא רוחא קדישא דישראל, לא יתערב בהו, ולא יסתאב בהו, בגין דישתכחון קדישין, וישתמודעון לעילא ותתא. זכאה חולקיהון דישראל, דמלכא קדישא אתרעי בהו, ובעי לדכאה להו, ולקדשא להו על כלא, בגין דאחידן ביה.

התרגום: בא ראה, כיון שהן באות לשלט בהן, עוברת רוח אחת, זוקפות עינים ורואות את רשומיהן ונפרדים מהן, אבל נראים כנגדן, ולא אסורים לנו למאכל. בין בבהמות, בין בחיות, בין בעופות, בין דגי הים, בכלם נראים ימין ושמאל (רחמים ודין), ואת כל מי שבא מצד הימין (מצד הרחמים) מתר לנו למאכל. וכל אותם שבאים מצד השמאל (מצד הדין), אסורים כלם לנו למאכל, משום שהדרגה (שעצם) של כלם טמאה, וכלם טמאים, ורוח טמאה שרויה בתוכם וגרה בהם. ולכן רוח הקדושה של ישראל לא תתערב בהם ולא תטמא בהם, כדי שימצאו קדושים ויודעו למעלה ולמטה. אשרי חלקם של ישראל, שהמלך הקדוש רוצה בהם ורוצה לטהר אותם ולקדש אותם על הכל, משום שהם אחוזים בו.

מן המפרשים

מקדש מלך: וחמאן רשימין דילהון פי' רואים שהם מפרסת פרסה שהוא סימן טהרה והוא מורה שהם מקליפת נוגה שיש בה טו"ר ולכך רוח מסאבא שבתוכם שהיא מג' קליפות שרובם רע מיד אתפרשן מנייהו:

הסולם: ת״ח כיון דאתיין וכו׳: בוא וראה, כיון שבאים, רוחות הטומאה, לשלוט בהן, עובר רוח אחד, מצד הטהור, והם נושאים עיניהם ורואים הרשימות שלהן, שמצד הטהור, ונפרדים מהן, אבל עוד נראים לפניהם. וע״כ אינן אסורות לנו לאכלן.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר