זאת החיה אשר תאכלו
סוד סימני הטהרה ועשרה כתרי טמאה כנגד מהימנותא
וידבר ה אל משה ואל אהרן - אהרן עומד תמיד להבדיל בין הטמא לטהור
׳וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵיהֶם׳ (ויקרא יא, א) - ׳זֹּאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ וְגוֹ'׳. מַה שּׁוֹנֶה כָּאן אַהֲרֹן? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא עוֹמֵד תָּמִיד לְהַפְרִיד ׳בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר׳ (ויקרא יא, מז) - שֶׁכָּתוּב ׳לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר׳.
בלשון הזוהר
׳וַיְדַבֵּר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵיהֶם זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ וְגוֹ', מַאי שְׁנָא הָכָא אַהֲרֹן׳ (ויקרא יא, א). אֶלָּא בְּגִין דְּאִיהוּ קַיְּימָא תָּדִיר לְאַפְרְשָׁא בֵּין מִסְאֲבָא וּבֵין דַּכְיָא. דִּכְתִּיב ׳לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר׳.
מי האיש החפץ חיים - חיים אלו עולם הבא ועץ חיים נטוע באותם חיים
רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים וְגוֹ׳ (תהלים לד, יג) ' - ׳נְצֹר לְשׁוֹנְךְ מֵרָע וְגוֹ'׳, ׳סוּר מֵרָע וְגוֹ'׳. וְכָתוּב, ׳שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ וְגוֹ'׳ (משלי כא, כג). ׳מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים׳ - אֵיזֶה חַיִּים? אֶלָּא אֵלּוּ חַיִּים שֶׁנִּקְרָאִים הָעוֹלָם הַבָּא, וְהַחַיִּים שׁוֹרִים שָׁם. וְעַל כֵּן שָׁנִינוּ, עֵץ חַיִּים הוּא עֵץ מֵאוֹתָם הַחַיִּים, הָעֵץ שֶׁנָּטַע בְּאוֹתָם חַיִּים, וְעַל כֵּן כָּתוּב ׳מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים׳.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים וְגוֹ'׳ (תהילים לד, יג). ׳נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וְגוֹ'׳. ׳סוּר מֵרָע וְגוֹ'׳. וּכְתִיב ׳שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ וְגוֹ'׳ (משלי כא, כג). ׳מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים׳. מַאן חַיִּים. אֶלָּא אִלֵּין חַיִּים דְּאִקְרוּן עָלְמָא דְּאָתֵי, וְחַיִּים תַּמָּן שַׁרְיָין. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, עֵץ חַיִּים, הִיא אִילָנָא מֵאִינּוּן חַיִּים, אִילָנָא דְּאִתְנְטַע בְּאִינּוּן חַיִּין. וְעַל דָּא ׳מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים׳ כְּתִיב.
אוהב ימים לראות טוב - ישמר פיו ולשונו ממאכל ומדבור המרחיקים מהחיים
׳אוֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב׳ (תהלים לד, יג) - מִי הַיָּמִים? אֶלָּא זֶהוּ שְׁמוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁאוֹחֵז בְּאוֹתָם יָמִים עֶלְיוֹנִים, שֶׁנִּקְרְאוּ יְמֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ. יְמֵי הַשָּׁמַיִם וַדַּאי, עַל הָאָרֶץ וַדַּאי. מִי שֶׁרוֹצֶה חַיִּים שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק בָּהֶם. וּמִי שֶׁרוֹצֶה יָמִים עֶלְיוֹנִים לְהִדָּבֵק בָּהֶם וְלֶאֱהֹב אוֹתָם - יִשְׁמֹר פִּיו מֵהַכֹּל, יִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, וְיִשְׁמֹר פִּיו מִמַּאֲכָל וּמִשְׁתֶּה שֶׁמְּטַמְּאִים אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמַרְחִיקִים אֶת הָאָדָם מֵאוֹתָם חַיִּים וּמֵאוֹתָם יָמִים, וְיִשְׁמֹר (פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ) לְשׁוֹנוֹ מִדְּבָרִים רָעִים שֶׁלֹּא יִטָּמֵא בָהֶם, וְיִתְרַחֵק מֵהֶם, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בָּהֶם.
בלשון הזוהר
׳אוֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב׳ (תהלים לד, יג) - מַאן יָמִים. אֶלָּא דָּא הוּא שְׁמָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, דַּאֲחִידָא בְּאִינּוּן יוֹמִין עִלָּאִין, דְּאִקְרוּן יְמֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ, יְמֵי הַשָּׁמַיִם וַדַּאי, עַל הָאָרֶץ וַדַּאי. מַאן דְּבָעֵי חַיִּים דִּלְעֵילָּא, לְמֶהֱוִי לֵיהּ חוּלָקָא בְּהוּ. וּמַאן דְּבָעֵי יוֹמִין עִלָּאִין לְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ וּלְרַחֲמָא לְהוּ. יִנְטַר פּוּמֵיהּ מִכֹּלָּא, יִנְטַר פּוּמֵיהּ וְלִישָׁנֵיהּ, יִנְטַר פּוּמֵיהּ מִמֵּיכְלָא וּמִמִּשְׁתְּיָא, דִּמְסָאֵב לְנַפְשָׁא, וּמְרַחָקָא לְבַּר נָשׁ מֵאִינּוּן חַיִּין וּמֵאִינּוּן יוֹמִין, וְיִנְטַר (ס"א פומיה ולישניה) לִישָׁנֵיהּ מִמִּלִּין בִּישִׁין, דְּלָא יִסְתְּאַב בְּהוּ, וְיִתְרְחַק מִנַּיְיהוּ, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בְּהוּ.
פה ולשון מקום עליון ואל יפגם אדם בהם שלא יטמא נפשו בעולם האחר
בֹּא רְאֵה, פֶּה וְלָשׁוֹן, כָּךְ נִקְרָא מָקוֹם (אַחֵר) עֶלְיוֹן, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא יִפְגֹּם אָדָם אֶת פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן לְטַמֵּא אֶת נַפְשׁוֹ וְעַצְמוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנִּטְמָא הוּא בָּעוֹלָם הָאַחֵר, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. ׳זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה וְגוֹ'׳ (ויקרא יא, ב). הַפָּסוּק הַזֶּה אֵין רֹאשׁוֹ סוֹפוֹ וְאֵין סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ. ׳זֹּאת הַחַיָּה׳, בַּהַתְחָלָה, וְאַחַר כָּךְ ׳מִכָּל הַבְּהֵמָה׳? אֶלָּא אָמַר הקב"ה, בְּכָל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שׁוֹמְרִים עַל נַפְשָׁם וְאֶת עַצְמָם שֶׁלֹּא לְטַמֵּא אוֹתָם, וַדַּאי ׳זֹּאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ׳ (ויקרא יא, ב) - יִהְיוּ מְצוּיִים בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה, לְהִדָּבֵק בִּשְׁמִי, בַּבְּחִירָה שֶׁל אוֹתָהּ בְּהֵמָה שֶׁבָּחַרְתִּי לָכֶם לֶאֱכֹל, אַל תִּטָּמְאוּ בָהֶם, וְתִהְיוּ דְבֵקִים בִּשְׁמִי.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, פּוּמָא וְלִישָׁן, אֲתַר (אחרא) עִלָּאָה הָכִי אִקְרֵי, וּבְגִין כָּךְ לָא יַפְגִּים אִינִישׁ פּוּמֵיהּ וְלִישָׁנֵיהּ, וְכָּל שֶׁכֵּן לְאִסְתַּאֲבָא נַפְשֵׁיהּ וְגַרְמֵיהּ, בְּגִין דְּאִסְתְּאַב הוּא בְּעָלְמָא אָחֳרָא, וְהָא אוֹקִימְנָא. ׳זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה וְגוֹ'׳ (ויקרא יא, ב), הַאי קְרָא לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ, וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ. ׳זֹאת הַחַיָּה׳ בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר ׳מִכָּל הַבְּהֵמָה׳. אֶלָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּכָל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל מְנַטְרֵי נַפְשַׁיְיהוּ, וְגַרְמַיְיהוּ, דְּלָא לְסָאֲבָא לוֹן, וַדַּאי ׳זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ׳, יֵהוֹן שְׁכִיחִין בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, לְאִתְדַּבְּקָא בִּשְׁמִי, בִּבְרִירוּ דְּהַהִיא בְּהֵמָה דְּבָרִירְנָא לְכוּ לְמֵיכַל, לָא תִּסְתַּאֲבוּ בְּהוּ, וְתֶהווֹן דְּבֵקִין בִּשְׁמִי.
מי שלא שומר נפשו ממאכל ומשתה נדבק במקום אחר טמא ומטמא עצמו
וְכָל זְמַן שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרִים אֶת נַפְשָׁם וְאֶת עַצְמָם מִמַּאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, הֵם יִדָּבְקוּ בְּמָקוֹם אַחֵר טָמֵא לְהִטָּמֵא בָהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, ׳זֹּאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל׳ (ויקרא יא, ב) - מִכָּל וַדַּאי, שֶׁהוּא סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ לְהִדָּבֵק בּוֹ. ׳מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ׳ - מִשּׁוּם שֶׁהָאֹכֶל שֶׁל הַבְּהֵמָה הַזּוֹ נִמְצָא טָהוֹר, וְלֹא יְטַמֵּא אֶתְכֶם, וְיִהְיֶה לָכֶם חֵלֶק בִּשְׁמִי לְהִדָּבֵק בּוֹ.
בלשון הזוהר
וְכָל זִמְנָא דְּלָאו אִינּוּן נַטְרִין נַפְשַׁיְיהוּ וְגַרְמַיְיהוּ מִמֵּיכְלָא וּמִשְׁתְּיָּא, יִתְדַבְּקוּן בַּאֲתַר אָחֳרָא מִסְאֲבָא, לְאִסְתַּאֲבָא בְּהוּ. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב, ׳זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל׳, מִכָּל ודַּאי, דְּאִיהוּ רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ. ׳מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ׳ - בְּגִין דְּהַאי מֵיכְלָא דְּהַאי בְּהֵמָה אִשְׁתְּכַח דַּכְיָא, וְלָא יְסָאַב לְכוּ, יְהֵא לְכוּ חוּלָקָא בִּשְׁמִי, לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ.
זאת כנגדכם להפרע מכם אם תטמאו נפשכם כי הנפשות ממנה כמו בפרעה
וְעוֹד, ׳זֹּאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ׳ (ויקרא יא, ב) - בְּפַרְעֹה כָּתוּב ׳בְּזֹּאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'׳ (שמות ז, יז). הֲרֵי זֹּאת כְּנֶגְדְּךְ, לְהִפָּרַע מִמְּךְ. אַף כָּאן ׳זֹּאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה׳ - הֲרֵי זֹּאת כְּנֶגְדְּכֶם לְהִפָּרַע מִכֶּם אִם תְּטַמְּאוּ אֶת נַפְשְׁכֶם. מָה הַטַּעַם? כִּי הַנְּפָשׁוֹת הֵן מִמֶּנָּה, וְאִם אַתֶּם תְּטַמְּאוּ אֶת אוֹתָהּ שֶׁלָּהּ, הֲרֵי זֹּאת כְּנֶגְדְּכֶם. אִם לְטוֹב - הִיא עוֹמֶדֶת אֲלֵיכֶם. וְאִם רַע - הִיא עוֹמֶדֶת אֲלֵיכֶם.
בלשון הזוהר
תּוּ, ׳זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ׳ (ויקרא יא, ב). בְּפַרְעֹה כְּתִיב, ׳בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יהו"ה׳ (שמות ו, ז). הָא זֹאת לָקֳבְלָךְ, לְאִתְפָּרְעָא מִנָךְ. אוּף הָכָא ׳זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה׳, הָא זֹאת לָקֳבְלֵיכוֹן, לְאִתְפָּרְעָא מִנַּיְיכוּ, אִי תְּסָאֲבוּן נַפְשֵׁכוֹן. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּנַפְשָׁתָא מִנָּהּ הֲווֹ, וְאִי אַתּוּן תְּסָאֲבוּן לְהַהוּא דִּילָהּ, הָא זֹאת לָקֳבְלַיְיכוּ, אִי לְטָב הִיא קַיְּימָא לְגַבַּיְיכוּ, אִי לְבִישׁ הִיא קַיְּימָא לְגַבַּיְיכוּ.
מותר לאכל רק מהבהמות האחוזות בצד הטהור וסימנן מפרסת פרסה ורשומה בכתוב
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, ׳זֹּאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה׳ (ויקרא יא, ב) - מִכָּל אוֹתָם הָאֲחוּזִים מֵהַצַּד הַזֶּה, מֻתָּר לָכֶם לֶאֱכֹל, וְכָל אוֹתָם שֶׁלֹּא בָאוֹת מִצַּד הַזֶּה, אָסוּר לָכֶם לֶאֱכֹל. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בְּהֵמוֹת מִצַּד זֶה, וְיֵשׁ שֶׁבָּאוֹת מִצַּד אַחֵר הַטָּמֵא. וְהַסִּימָן שֶׁלָּהֶם - שֶׁכָּתוּב ׳כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה׳ (ויקרא יא, ג) - וְלָמַדְנוּ שֶׁכֻּלָּם רְשׁוּמִים, וְאֶת כֻּלָּם רָשַׁם הַכָּתוּב. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כָּל מִי שֶׁאוֹכֵל מֵאוֹתָם שֶׁבָּאִים מֵהַצַּד הַטָּמֵא הַזֶּה, הוּא נִטְמָא בָהֶם, וּמְטַמֵּא אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁבָּאָה מִצַּד טָהוֹר.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, ׳זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה׳ (ויקרא יא, ב), מִכָּל אִינּוּן דַּאֲחִידָן מִן סְטָר דָּא, שָׁארֵי לְכוּ לְמֵיכַל, וְכָל אִינּוּן דְּלָא אַתְיָין מִסִּטְרָא דָּא, אָסִיר לְכוּ לְמֵיכַל. בְּגִין דְּאִית בְּעִירָן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דָּא, וְאִית דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא אָחֳרָא מִסְאֲבָא. וְסִימָנָא דִּלְהוֹן דִּכְתִּיב, ׳כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה׳. וְגַמְרִינָן כֻּלְּהוּ רְשִׁימָן, וְכֻלְּהוּ אַרְשִׁים לְהוּ קְרָא. וּבְגִין כַּךְ, כָּל מַאן דְּאָכִיל מֵאִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דָּא מִסְאֲבָא, אִסְתְּאַב בְּהוּ, וְסָאִיב לְנַפְשֵׁיהּ דְּאַתְיָא מִסִּטְרָא דַּכְיָא.
עשרה כתרי מהימנותא למעלה ועשרה כתרי כשפים טמאים למטה כנגדם
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, כְּלָל שֶׁל הַכֹּל - כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ עֲשָׂרָה כְתָרִים שֶׁל מְהֵימְנוּתָא לְמַעְלָה, כָּךְ יֵשׁ עֲשָׂרָה כְתָרִים שֶׁל כְּשָׁפִים טְמֵאִים לְמַטָּה. וְכָל מַה שֶּׁבָּאָרֶץ, מֵהֶם אֲחוּזִים בַּצַּד הַזֶּה, וּמֵהֶם אֲחוּזִים בַּצַּד הַהוּא.
בלשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר כְּלַל כֹּלָּא, כְּמָה דְּאִית עֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְהֵימְנוּתָא לְעֵילָּא. כַּךְ אִית עֶשֶׂר כִּתְרֵי דְּחָרָשֵׁי מֵסָאֲבֵי לְתַתָּא. וְכָל מַה דִּי בְּאַרְעָא, מִנַּיְיהוּ אֲחִידָן בְּסִטְרָא דָּא, וּמִנַּיְיהוּ אֲחִידָן בְּסִטְרָא אָחֳרָא.
העז שרוח טמאה עוברת בה נראית כנגדה ולא שורה בה ולכן מתרת לאכילה
וְאִם תֹּאמַר, וְהָעֵז הַזּוֹ, שֶׁשּׁוֹרָה עָלֶיהָ רוּחַ טֻמְאָה? לֹא כָּךְ. שֶׁאִם רוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה בָּהּ, אָז אָסוּר לָנוּ לֶאֱכֹל. אֶלָּא שֶׁעוֹבְרִים בְּתוֹכָן וְנִרְאִים כְּנֶגְדָּן, וְלֹא שׁוֹרִים לָדוּר בָּהֶן, שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵם שׁוֹרִים, רוּחַ אַחֶרֶת עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן, וְנִפְרָדִים מֵעַצְמָן. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִרְאוֹת כְּנֶגְדָּן וּמְקַטְרְגוֹת בְּתוֹכָן, וְלֹא שׁוֹלְטוֹת בְּעַצְמָן, וְלָכֵן מֻתָּר לָנוּ לֶאֱכֹל אוֹתָן.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, הַאי עֵז, דְּשַׁרְיָא עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא. לָאו הָכֵי. דְּאִי רוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא בֵּיהּ, אָסִיר לָן לְמֵיכַל. אֶלָּא אַעְבְּרָן בְּגַוַויְיהוּ, וְיִתְחֲזוּן לָקֳבְלֵיהוֹן, וְלָא שַׁרְיָא לְדַיְּירָא בְּהוּ, דְּכַד אִינּוּן שַׁרְיָין, רוּחַ אָחֳרָא אַעְבָּר עָלַיְיהוּ, וּפְרִישָׁן מִגַּרְמַיְיהוּ. וּבְגִין כַּךְ אִתְחָזוּן לָקֳבְלַיְיהוּ, וּמְקַטְרְגֵי בְּגַוַויְיהוּ, וְלָא שַׁלְטֵי בְּהוּ בְּגַרְמַיְיהוּ, וְעַל דָּא שָׁרִי לָן לְמֵיכַל.
כשרוח אחרת עוברת עליהן זוקפות עינים ורואות רשומיהן ונפרדות מהן
בֹּא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁהֵן בָּאוֹת לִשְׁלֹט בָּהֶן, עוֹבֶרֶת רוּחַ אַחַת, זוֹקְפוֹת עֵינַיִם וְרוֹאוֹת אֶת רִשּׁוּמֵיהֶן וְנִפְרָדִים מֵהֶן, אֲבָל נִרְאִים כְּנֶגְדָּן, וְלֹא אֲסוּרִים לָנוּ לְמַאֲכָל. בֵּין בִּבְהֵמוֹת, בֵּין בְּחַיּוֹת, בֵּין בְּעוֹפוֹת, בֵּין דְּגֵי הַיָּם, בְּכֻלָּם נִרְאִים יָמִין וּשְׂמֹאל (רַחֲמִים וְדִין), וְאֶת כָּל מִי שֶׁבָּא מִצַּד הַיָּמִין (מִצַּד הָרַחֲמִים) מֻתָּר לָנוּ לְמַאֲכָל. וְכָל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד הַשְּׂמֹאל (מִצַּד הַדִּין), אֲסוּרִים כֻּלָּם לָנוּ לְמַאֲכָל, מִשּׁוּם שֶׁהַדַּרְגָּה (שעצם) שֶׁל כֻּלָּם טְמֵאָה, וְכֻלָּם טְמֵאִים, וְרוּחַ טֻמְאָה שְׁרוּיָה בְתוֹכָם וְגָרָה בָהֶם. וְלָכֵן רוּחַ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא תִתְעָרֵב בָּהֶם וְלֹא תִטָּמֵא בָהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצְאוּ קְדוֹשִׁים וְיִוָּדְעוּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ רוֹצֶה בָהֶם וְרוֹצֶה לְטַהֵר אוֹתָם וּלְקַדֵּשׁ אוֹתָם עַל הַכֹּל, מִשּׁוּם שֶׁהֵם אֲחוּזִים בּוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּאַתְיָין לְשַׁלְּטָאָה בְּהוּ, אַעֲבַר רוּחָא חֲדָא, זַקְפָן עַיְינִין וְחָמָאן רְשִׁימִין דִּלְהוֹן, וְאִתְפָּרְשָׁן מִנַּיְיהוּ, אֲבָל אִתְחֲזוֹ לָקֳבְלֵיהוֹן, וְלָא אֲסִירֵי לָן לְמֵיכַל. בֵּין בִּבְעִירֵי, בֵּין בְּחֵיוָותָא, בֵּין בְּעוֹפֵי, בֵּין בְּנוּנֵי יַמָּא, בְּכֻלְּהוּ אִתְחָזוּן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא (רחמי ודינא), וְכָל מַאן דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא, (מסטרא דרחמי) שָׁארֵי לָן לְמֵיכַל. וְכָל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא (מסטרא דדינא), כֻּלְּהוּ אָסִיר לָן לְמֵיכַל. בְּגִין דְּדַרְגָּא (ס"א דגרמא) דְּכֻלְּהוּ מִסְאֲבָא, וְכֻלְּהוּ מִסְאֲבִין, וְרוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא בְּגַוַויְיהוּ, וְדָרֵי בְּהוּ. וְעַל דָּא רוּחָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל, לָא יִתְעָרַב בְּהוּ, וְלָא יִסְתְּאָב בְּהוּ, בְּגִין דְּיִשְׁתַּכְּחוּן קַדִּישִׁין, וְיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לְעֵילָּא וְתַתָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וּבָעֵי לְדַכְּאָה לְהוּ, וּלְקַדְּשָׁא לְהוּ עַל כֹּלָּא, בְּגִין דַּאֲחִידָן בֵּיהּ.
ישראל אשר בך אתפאר - והתקדשתם והייתם קדשים שלא יפרדו מדרכי המלך
בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (ישעיה מט) ׳יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר (ישעיה מט, ג)׳ - אִם הקב"ה מִתְפָּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל, אֵיךְ בָּאִים לְהִטָּמֵא וּלְהִדָּבֵק בְּצַד הַטֻּמְאָה? וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי. וְלֹא (ויקרא יא, מד)׳ - (׳אֵל) תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשּתֵיכֶם (ויקרא יא, מג)׳ וְגוֹ'. - מִי (שֶׁיּוֹשֵׁב) שֶׁהוּא בַּדְּיוֹקָן הַמֶּלֶךְ, לֹא צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִדַּרְכֵי הַמֶּלֶךְ, מִשּׁוּם כָּךְ רָשַׁם הקב"ה אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד זֶה, וְכָל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד אַחֵר. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (שם סא) ׳כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'׳. בֵּרַךְ ה' מַמָּשׁ, בֵּרַךְ ה' בַּכֹּל.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (ישעיהו מט ג) ׳יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר, אִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתְפָּאַר בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, הֵיךְ אַתְיָין לְאִסְתַּאֲבָא וּלְאִתְדַּבְּקָא בְּסִטְרָא מִסְאֲבָא׳. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא׳ תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם וְגוֹ', מַאן דְּאִיהוּ בְּדִיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא, לָא לִבְעֵי לֵיהּ לְאַפְרְשָׁא מֵאוֹרְחוֹי דְּמַלְכָּא. וּבְגִין כַּךְ רָשִׁים לְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כָּל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דָּא, וְכָל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא אָחֳרָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב בְּהוּ, (ישעיהו סא ט) ׳כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם (נח ע"א, פ')׳כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ׳ יהו"ה, בֵּרַךְ יהו"ה מַמָּשׁ, בֵּרַךְ יהו"ה בְּכֹלָּא׳.
האוכל מאכלות אסורים נדבק בסטרא אחרא
סוד וטמתם בם בלי אלף
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.