סוד חיפזון ישראל - המרכבות הקדושות שיצאו לקראתם
שמות · שכינה יורדת למצרים בדמות חיה בשם ישראל - עם ארבעים ושנים שמשים קדושים · מאמר 8 · פיסקה 4 · דף ד ע"ב
לשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי רָזָא דְּמִלָּה, בְּעִדָנָא דְּנָפְקוּ אִלֵּין רְתִיכִין קַדִּישִׁין, מַשִּׁירְיָיתָא קַדִּישָׁתָא, חָמוּ יִשְׂרָאֵל וְיָדְעוּ, דַּהֲווּ מִתְעַכְּבִין בְּגִינֵיהוֹן, וְכֻלְּהוּ בְּהִילוּ דְּעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל, בְּגִינֵיהוֹן הֲוָה, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר וְלָא רָצוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ אֲבָל לָא כְּתִּיב אֶלָּא וְלֹא יָכְלוּ׳ (שמות יב, לט). וְאִתְיְידַעוּ (ס"י ואיתנדע) מַמָּשׁ, דְּכֻלְּהוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲווּ בְּנִי יִשְׂרָאֵל דִּרְקִיעָא, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳, וְעַל דָּא לָא נֶאֱמַר ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה׳ אִתּוֹ, אֶלָּא ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳, הַבָּאִים מִצְרָיְמָה בְּקַדְמִיתָא וְעִם מִי, אֵת יַעֲקֹב.
תרגום
וּבֹא רְאֵה סוֹד הַדָּבָר, בִּזְמַן שֶׁיָּצְאוּ הַמֶּרְכָּבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַלָּלוּ וְהַמַּחֲנוֹת הַקְּדוֹשִׁים, רָאוּ יִשְׂרָאֵל וְיָדְעוּ שֶׁהֵם מִתְעַכְּבִים בִּשְׁבִילָם, וְכָל הַחִפָּזוֹן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל הָיָה בִּגְלָלָם, וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ׳ (שמות יב, לט) - הָיָה לוֹ לוֹמַר וְלֹא רָצוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, אֲבָל לֹא כָתוּב אֶלָּא וְלֹא יָכְלוּ. וְנוֹדְעוּ (אָז נודע) מַמָּשׁ, שֶׁכָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁל הָרָקִיעַ, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳ (שמות א, א) - וְעַל זֶה לֹא נֶאֱמַר ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה׳ - אִתּוֹ, אֶלָּא ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳ - הַבָּאִים מִצְרָיְמָה בָּרִאשׁוֹנָה, וְעִם מִי? אֵת יַעֲקֹב.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותא חזי רזא דמלה, בעדנא דנפקו אלין רתיכין קדישין, משירייתא קדישתא, חמו ישראל וידעו, דהוו מתעכבין בגיניהון, וכלהו בהילו דעבדו ישראל, בגיניהון הוה, והיינו דכתיב, ׳ולא יכלו להתמהמה, הוה ליה למימר ולא רצו להתמהמה אבל לא כתיב אלא ולא יכלו׳ (שמות יב, לט). ואתיידעו (ס"י ואיתנדע) ממש, דכלהו בני ישראל, הוו בני ישראל דרקיעא, והיינו דכתיב, ׳בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב׳, ועל דא לא נאמר ׳ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה׳ אתו, אלא ׳ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב׳, הבאים מצרימה בקדמיתא ועם מי, את יעקב.
התרגום: ובא ראה סוד הדבר, בזמן שיצאו המרכבות הקדושות הללו והמחנות הקדושים, ראו ישראל וידעו שהם מתעכבים בשבילם, וכל החפזון שעשו ישראל היה בגללם, והינו שכתוב ׳ולא יכלו להתמהמה׳ (שמות יב, לט) - היה לו לומר ולא רצו להתמהמה, אבל לא כתוב אלא ולא יכלו. ונודעו (אז נודע) ממש, שכל בני ישראל היו בני ישראל של הרקיע, והינו מה שכתוב ׳בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב׳ (שמות א, א) - ועל זה לא נאמר ׳ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה׳ - אתו, אלא ׳ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב׳ - הבאים מצרימה בראשונה, ועם מי? את יעקב.
מן המפרשים
אור החמה: הל"ל ולא רצו הוקשה לו מאחר שאמר כי גורשו ממצרים ל"ל לומר ולא יכלו פשיטא אבל הם שני טעמים הא' כי גורשו ממצרים ואעפ"כ היה לאל ידם להתעכב כי מה להם מפרעה שניו יחרוק. וא"כ לפי זה ולא רצו הל"ל אמנם אמר ולא יכלו. ממש לא יכלו כי היו…
הסולם: ותא חזי רזא וכו': ובוא וראה סוד הדבר, בעת שיצאו אלו המרכבות הקדושות והמחנות הקדושים, ראו ישראל וידעו, שהם מתעכבים מלצאת בשבילם מחמת שהם אינם יוצאים, וכל החפזון שעשו ישראל היה בשבילם, והיינו שכתוב, ולא יכלו להתמהמה, שהיה לו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: