ישראל נשמרו משלושתן במצרים - והשתדלו בפריה ורביה בפרהסיא
שמות · שלושה דוחים שכינה מהעולם - ואשרי ישראל שנשמרו מהם במצרים · מאמר 5 · פיסקה 7 · דף ג ע"ב
לשון הזוהר
זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְאַף עַל גַּב דַּהֲווּ בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, אִסְתָּמָרוּ מִכָּל הָנֵי תְּלָתָא, מִנִּדָּה, וּמִבַּת אֵל נִכָר, וּמִקְּטּוֹל זַרְעָא, וְאִשְׁתָּדָּלוּ בְּפַרְהֶסְיָא בְּפִרְיָה וּרְבִיָּה. דְּאַף עַל גַּב דִּגְזֵרָה אִתְגַזְרָת ׳כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ׳ (שמות א, כב), לָא אִשְׁתְּכַח בֵּינֵיהוֹן מַאן דְּקָטִיל עוּבָּרָא בִּמְעָהָא דְּאִתְּתָא, כָּל שֶׁכֵּן לְבָתַר. וּבִזְכוּתָא דָּא נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא.
תרגום
אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהָיוּ בְּגָלוּת מִצְרַיִם, נִשְׁמְרוּ מִכָּל שְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה - מִנִּדָּה, ׳מִבַּת אֵל נֵכָר׳, וּמֵהֶרֶג שֶׁל זַרְעָם, וְהִשְׁתַּדְּלוּ בְּפַרְהֶסְיָא בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁנִּגְזְרָה הַגְּזֵרָה ׳כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ׳ (שמות א, כב) - לֹא נִמְצָא בֵינֵיהֶם מִי שֶׁהוֹרֵג עֻבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה, כָּל שֶׁכֵּן אַחַר כָּךְ. וּבִזְכוּת זוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: זכאין אינון ישראל, דאף על גב דהוו בגלותא דמצרים, אסתמרו מכל הני תלתא, מנדה, ומבת אל נכר, ומקטול זרעא, ואשתדלו בפרהסיא בפריה ורביה. דאף על גב דגזרה אתגזרת ׳כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו׳ (שמות א, כב), לא אשתכח ביניהון מאן דקטיל עוברא במעהא דאתתא, כל שכן לבתר. ובזכותא דא נפקו ישראל מן גלותא.
התרגום: אשריהם ישראל, שאף על גב שהיו בגלות מצרים, נשמרו מכל שלשת אלה - מנדה, ׳מבת אל נכר׳, ומהרג של זרעם, והשתדלו בפרהסיא בפריה ורביה. שאף על גב שנגזרה הגזרה ׳כל הבן הילוד היארה תשליכהו׳ (שמות א, כב) - לא נמצא ביניהם מי שהורג עבר במעי אשה, כל שכן אחר כך. ובזכות זו יצאו ישראל מהגלות.
מן המפרשים
יהל אור: ואקרון אל שדי אלין כו' דאלין שדים. ר"ל ההוא רוחא דלתתא של היכל זכות מתקשר כאן והוא נקרא 'אל', ולכן זה ההיכל נקרא 'אל שדי' כמ"ש אני אל שדי פרה ורבה, שמכאן סוד פריה ורביה כנ"ל. "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי כו'"…
אור החמה: לא אשתכח ביניהון מאן דקטל. דס"ד לומר שאחר שסופו היא צרה שישליכוהו יותר טוב להשקותו משקה שתפילהו וירויח שלא תכחיש יפיה קמ"ל. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
הסולם: זכאין אינון ישראל וכו': אשרי הם ישראל, שאע"פ שהיו בגלות מצרים, נשמרו מכל ג' אלו, מנדה ומבת אל נכר, ומלהרוג את הבנים. והשתדלו במעשים בפרהסיא לעורר הפריה ורביה, כמו שאומר להלן, ואע"פ שנגזרה גזרה, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, לא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: