׳אלך לי אל הר המור׳ - ניעור האומות מירושלים
שמות · ׳עד שיפוח היום׳ - קץ שלטון האומות ביום אחד של אלף שנה · מאמר 37 · פיסקה 2 · דף יז ע"א
לשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳ קֹדֶם דְּיָפוּחַ הַהוּא יוֹמָא דְּאוּמִין. ׳וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳, אִינּוּן שׁוּלְטָנִין דְּשַׁלְטוּ עֲלַיְיהוּ. ׳אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר׳ - אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳אֵלֵךְ לִי׳, לְנַעְרָא הָאוּמוֹת מִיְרוּשָׁלַ ם דְּהוּא ׳הַר הַמּוֹר׳, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר בִּיְרוּשָׁלַ ם׳. ׳וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה׳ - דָּא בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּי בְּצִיּוֹן, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן וְגוֹ'׳ (תהילים מח, ג), (אמר רבי יהודה) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לֶאֱחוֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ׳ (איוב לח, יג) רְשָׁעִים מִמֶּנָּה. כְּהַאי דְּאָחִיד בְּטַלִית, לְנַעֲרָא טִנּוּפָא מִנָּהּ.
תרגום
דָּבָר אַחֵר ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם׳ (שיר השירים ד, ו) - קֹדֶם שֶׁיָּפוּחַ אוֹתוֹ יוֹם שֶׁל הָאֻמּוֹת. ׳וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳ - אֵלּוּ שִׁלְטוֹנִים שֶׁשָּׁלְטוּ עֲלֵיהֶם. ׳אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר׳ - אָמַר הקב"ה, ׳אֵלֵךְ לִי׳ לְנַעֵר אֶת הָאֻמּוֹת מִירוּשָׁלַיִם, שֶׁהוּא ׳הַר הַמּוֹר׳, כַּכָּתוּב ׳בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר׳ בִּירוּשָׁלם. ׳וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה׳ - זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבְּצִיּוֹן, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן וְגוֹ'׳ (משלי מח, ג) (אָמַר רַבִּי יְהוּדָה) כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ׳ (איוב לח, יג) - רְשָׁעִים מִמֶּנָּה. כְּמוֹ זֶה שֶׁאוֹחֵז בְּטַלִּית לְנַעֵר מִמֶּנָּה טִנֹּפֶת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דבר אחר, ׳עד שיפוח היום׳ קדם דיפוח ההוא יומא דאומין. ׳ונסו הצללים׳, אינון שולטנין דשלטו עלייהו. ׳אלך לי אל הר המור׳ - אמר קודשא בריך הוא, ׳אלך לי׳, לנערא האומות מירושל ם דהוא ׳הר המור׳, כמה דכתיב, ׳בהר המוריה אשר בירושל ם׳. ׳ואל גבעת הלבונה׳ - דא בי מקדשא די בציון, דכתיב ביה ׳יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון וגו'׳ (תהילים מח, ג), (אמר רבי יהודה) כמה דאת אמר, ׳לאחוז בכנפות הארץ וינערו׳ (איוב לח, יג) רשעים ממנה. כהאי דאחיד בטלית, לנערא טנופא מנה.
התרגום: דבר אחר ׳עד שיפוח היום׳ (שיר השירים ד, ו) - קדם שיפוח אותו יום של האמות. ׳ונסו הצללים׳ - אלו שלטונים ששלטו עליהם. ׳אלך לי אל הר המור׳ - אמר הקב"ה, ׳אלך לי׳ לנער את האמות מירושלים, שהוא ׳הר המור׳, ככתוב ׳בהר המוריה אשר׳ בירושלם. ׳ואל גבעת הלבונה׳ - זה בית המקדש שבציון, שכתוב בו ׳יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון וגו'׳ (משלי מח, ג) (אמר רבי יהודה) כמו שנאמר ׳לאחז בכנפות הארץ וינערו׳ (איוב לח, יג) - רשעים ממנה. כמו זה שאוחז בטלית לנער ממנה טנפת.
מן המפרשים
מקדש מלך: דהוא הר המור נ"ב נקרא יסוד ועטרה דנוקבא חדר ופרוזדור עכ"ל ור"ל דהר המור שהוא ירושלים היא העטרה וגבעת הלבונה שהוא ציון הוא יסוד כנזכר בדברי הרב. אלא עם בני ישראל ממש. פירוש שחשבו שישראל הם תחת המלאכים שנקרא בני ישראל בני זעיר…
הסולם: ד"א, עד שיפרח היום: היינו קודם שיפוח יום ההוא של האומות, (כנ"ל בסמוך) ונסו הצללים, הם הממשלות ששלטו עליהם. אלך לי אל הר המור, אמר הקב"ה, אלך לי לנער האומות מירושלים, שהוא הר המור, כמ"ש בהר המוריה אשר בירושלים, ואל גבעת הלבונה,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: