ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 19: ׳ותפתח ותראהו את הילד׳ - סוד לשון ראייה בכפל וסוד ׳אחותו׳ › פיסקה 3 (יב ע"א)

צדיקים נודעים למעלה קודם ירידתם - נשמותיהם ממקום עליון

שמות · ׳ותפתח ותראהו את הילד׳ - סוד לשון ראייה בכפל וסוד ׳אחותו׳ · מאמר 19 · פיסקה 3 · דף יב ע"א

לשון הזוהר

(מאי) מַשְׁמַע, דְּאִינּוּן זַכָּאִין, עַד לָא נַחְתּוּ לְעָלְמָא, אִשְׁתְּמוֹדָעָאן אִינּוּן לְעֵילָּא, לְגַבֵּי כֹּלָּא, וְכָל שֶׁכֵּן מֹשֶׁה. וּמַשְׁמַע נָמֵי, דְּנִשְׁמָתֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, אִתְמְשָׁכוּ מֵאֲתָר עִלָּאָה, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה אוֹלִיפְנָא, דְּמַשְׁמַע, דְּאָב וָאֵם אִית לְנִשְׁמְתָא, כְּמָה דְּאִית אָב וָאֵם לְגוּפָא בְּאַרְעָא, וּמַשְׁמַע, דִּבְכָּל סִטְרִין, בֵּין לְעֵילָּא, בֵּין לְתַתָּא, מִדְכַר וְנוּקְבָּא אַתְיָין כֹּלָּא וּמִשְׁתַּכְחֵי. וְהָא אוּקְמוּהָ רָזָא, דִּכְתִּיב, ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳. הָאָרֶץ: דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳נֶפֶשׁ חַיָּה׳: (ויקרא ל"ט ע"ב) ׳נַפְשָׁא דְּאָדָם קַדְמָאָה עִלָּאָה, כְּמָה דְּאִתְּמַר׳. אָתָא רִבִּי אַבָּא וּנְשָׁקֵיהּ. אָמַר וַדַּאי שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְ, וְהָכִי הוּא וַדַּאי זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה נְבִיאָה מְהֵימָנָא, עַל כָּל שְׁאַר נְבִיאֵי עָלְמָא. (ע"כ)

תרגום

(אֵיךְ) מַשְׁמָע שֶׁאוֹתָם צַדִּיקִים, עַד שֶׁלֹּא יָרְדוּ לָעוֹלָם, נוֹדָעִים הֵם לְמַעְלָה אֶל הַכֹּל, וְכָל שֶׁכֵּן מֹשֶׁה. וּמַשְׁמָע גַּם כֵּן שֶׁנִּשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים נִמְשָׁכוֹת מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְסוֹד הַדָּבָר לָמַדְנוּ, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁיֵּשׁ לַנְּשָׁמָה אָב וָאֵם, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לַגּוּף אָב וָאֵם בָּאָרֶץ, וּמַשְׁמָע שֶׁבְּכָל הַצְּדָדִים, בֵּין לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה, הַכֹּל בָּא מִזָּכָר וְנוּקְבָּא וְנִמְצָאִים. וַהֲרֵי בֵּאֲרוּ אֶת הַסּוֹד, שֶׁכָּתוּב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ (בראשית א, כד) - הָאָרֶץ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳נֶפֶשׁ חַיָּה׳ - נֶפֶשׁ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָעֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. בָּא רַבִּי אַבָּא וּנְשָׁקוֹ. אָמַר, וַדַּאי יָפֶה אָמַרְתָּ, וְכָךְ הוּא וַדַּאי. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הַנָּבִיא הַנֶּאֱמָן עַל כָּל שְׁאָר נְבִיאֵי הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: (מאי) משמע, דאינון זכאין, עד לא נחתו לעלמא, אשתמודעאן אינון לעילא, לגבי כלא, וכל שכן משה. ומשמע נמי, דנשמתהון דצדיקיא, אתמשכו מאתר עלאה, כמה דאוקימנא. ורזא דמלה אוליפנא, דמשמע, דאב ואם אית לנשמתא, כמה דאית אב ואם לגופא בארעא, ומשמע, דבכל סטרין, בין לעילא, בין לתתא, מדכר ונוקבא אתיין כלא ומשתכחי. והא אוקמוה רזא, דכתיב, ׳תוצא הארץ נפש חיה׳. הארץ: דא כנסת ישראל. ׳נפש חיה׳: (ויקרא ל"ט ע"ב) ׳נפשא דאדם קדמאה עלאה, כמה דאתמר׳. אתא רבי אבא ונשקיה. אמר ודאי שפיר קאמרת, והכי הוא ודאי זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא, על כל שאר נביאי עלמא. (ע"כ)

התרגום: (איך) משמע שאותם צדיקים, עד שלא ירדו לעולם, נודעים הם למעלה אל הכל, וכל שכן משה. ומשמע גם כן שנשמות הצדיקים נמשכות ממקום עליון, כמו שבארנו, וסוד הדבר למדנו, שמשמע שיש לנשמה אב ואם, כמו שיש לגוף אב ואם בארץ, ומשמע שבכל הצדדים, בין למעלה בין למטה, הכל בא מזכר ונוקבא ונמצאים. והרי בארו את הסוד, שכתוב ׳תוצא הארץ נפש חיה׳ (בראשית א, כד) - הארץ - זו כנסת ישראל. ׳נפש חיה׳ - נפש של אדם הראשון העליון כמו שנתבאר. בא רבי אבא ונשקו. אמר, ודאי יפה אמרת, וכך הוא ודאי. אשרי חלקו של משה הנביא הנאמן על כל שאר נביאי העולם.

מן המפרשים

מקדש מלך: נפשא דא"ק עילאה פירוש נפש שקיבלה המ' מן הזעיר אי נמי שקיבלה המ' מן אבא שנקרא חיה סתם כנודע שחיה מן אבא. ה"ג ותתצב אחותו דא הוא חכמה ולא גרסינן דבר אחר לפי שהוא סיום הרמז דלעיל וכן הוא בזוהר מוגה:

הסולם: משמע דאינון זכאין וכו': משמע שהצדיקים מטרם ירידתם לעולם הם נודעים למעלה, וזהו לכל הצדיקים וכל שכן משה, שע"כ נאמר עליו ותראה"ו עם ה"ו, שה"ס הרושם דמלכא ומטרוניתא כנ"ל. וכן משמע, שנשמות הצדיקים נמשכו ממקום עליון, כמו שבארנו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: