ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 17: ׳וילך איש מבית לוי׳ - גבריאל מוריד נשמת הצדיק ולידת משה › פיסקה 6 (יא ע"ב)

אשרי הצדיקים הדבקים בקב"ה - אף הוא נדבק בהם לעולם

שמות · ׳וילך איש מבית לוי׳ - גבריאל מוריד נשמת הצדיק ולידת משה · מאמר 17 · פיסקה 6 · דף יא ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּא דִּרְעוּתָא דִּלְּהוֹן בִּדְבֵקוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּדִיר, וְכְמָה דְּאִינּוּן מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ תָּדִיר, הָכִי נָמֵי אִיהוּ אִתְדַּבָּק בְּהוּ, וְלָא שָׁבִיק לוֹן לְעָלְמִין. וַוי לְרַשִׁיעַיָּיא, דִּרְעוּתָא דִּלְּהוֹן, וּדְבֵקוּתָא דִּלְּהוֹן, מִתְרַחֲקָא מִנֵּיהּ. וְלָא דַּי לְהוּ דְּמִתְרַחֲקָן מִנֵּיהּ, אֶלָּא דְּמִתְדַּבְּקָן בְּסִטְרָא אַחֲרָא. תָּא חֲזֵי, עַמְרָם דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. נָפַק מִנֵּיהּ מֹשֶׁה, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אַעְדֵי מִנֵּיהּ לְעָלְמִין, וּשְׁכִינְתָּא אִתְדַּבְּקַת בַּהֲדֵיהּ (בראשית כ"א ע"ב) ׳תָּדִיר, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ׳.

תרגום

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁהָרָצוֹן שֶׁלָּהֶם בַּדְּבֵקוּת שֶׁל הקב"ה תָּמִיד. וּכְמוֹ שֶׁהֵם מִתְדַּבְּקִים בּוֹ תָּמִיד, כָּךְ גַּם הוּא נִדְבָּק בָּהֶם וְלֹא עוֹזֵב אוֹתָם לְעוֹלָמִים. אוֹי לָרְשָׁעִים שֶׁהָרָצוֹן שֶׁלָּהֶם וְהַדְּבֵקוּת שֶׁלָּהֶם מְרֻחֶקֶת מִמֶּנּוּ, וְלֹא דַי לָהֶם שֶׁמִּתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ, אֶלָּא שֶׁנִּדְבָּקִים בַּסִּטְרָא אַחֲרָא. בֹּא רְאֵה, עַמְרָם שֶׁנִּדְבַּק בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָצָא מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה, שהקב"ה לֹא זָז מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים, וּשְׁכִינָה נִדְבְּקָה עִמּוֹ תָּמִיד. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יצחק, זכאין אינון צדיקיא דרעותא דלהון בדבקותא דקודשא בריך הוא תדיר, וכמה דאינון מתדבקין ביה תדיר, הכי נמי איהו אתדבק בהו, ולא שביק לון לעלמין. ווי לרשיעייא, דרעותא דלהון, ודבקותא דלהון, מתרחקא מניה. ולא די להו דמתרחקן מניה, אלא דמתדבקן בסטרא אחרא. תא חזי, עמרם דאתדבק ביה בקודשא בריך הוא. נפק מניה משה, דקודשא בריך הוא לא אעדי מניה לעלמין, ושכינתא אתדבקת בהדיה (בראשית כ"א ע"ב) ׳תדיר, זכאה חולקיה׳.

התרגום: אמר רבי יצחק, אשרי הצדיקים שהרצון שלהם בדבקות של הקב"ה תמיד. וכמו שהם מתדבקים בו תמיד, כך גם הוא נדבק בהם ולא עוזב אותם לעולמים. אוי לרשעים שהרצון שלהם והדבקות שלהם מרחקת ממנו, ולא די להם שמתרחקים ממנו, אלא שנדבקים בסטרא אחרא. בא ראה, עמרם שנדבק בקדוש ברוך הוא, יצא ממנו משה, שהקב"ה לא זז ממנו לעולמים, ושכינה נדבקה עמו תמיד. אשרי חלקו.

מן המפרשים

אור החמה: א"ר יצחק וגו' דרעותא דילהון וגו' הנה ר' יצחק הוסיף כי לא שעת הזווג גורם אלא גם הרצון התמידי להדבק בבורא והוא יהיה הרצון תמידי והדבקות לא כ"כ. וז"ש דרעותא דילהון בדבקות' דקב"ה תדיר ולזה הם דבקים תמיד עתים ההגונים אל הדבקות שכן…

הסולם: א"ר יצחק זכאין וכו': אר"י, אשריהם הצדיקים, שרצונם הוא בדבקות הקב"ה תמיד, וכמו שהם דבקים בו תמיד, כן הוא דבוק בהם, ואינו עוזב אותם לעולם. אוי לרשעים, שרצונם ודבקותם מתרחקים ממנו, מהקב"ה, ולא די להם שמתרחקים ממנו, אלא עוד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר