גבריאל מוריד נשמת הצדיק מהגן לגוף הנולד
שמות · ׳וילך איש מבית לוי׳ - גבריאל מוריד נשמת הצדיק ולידת משה · מאמר 17 · פיסקה 4 · דף יא ע"ב
לשון הזוהר
דְּתָנִינָן, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְיְילִיד גּוּפָא דְּצַדִּיק, בְּהַאי עָלְמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לֵיהּ לְגַּבְרִיאֵל, וְנָטִיל הַהִיא נִשְׁמְתָא (דצדיק) דִּי בְּגִנְתָּא, וְנַחְתָּא לָהּ לְהַאי גּוּפָא דְּצַדִּיקַיָּא, דְּאִתְיְילִיד בְּהַאי עָלְמָא, וְאִיהוּ אִתְפְּקַד עָלָה וְנָטִיר לָהּ. וְאִי תֵּימָא, הַהוּא מַלְאָכָא דְּאִתְמָנָא עַל רוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, לַיְלָה שְׁמֵיהּ, וְאַתְּ אַמָרְתְ דְּאִיהוּ גַּבְרִיאֵל. הָכִי הוּא וַדַּאי, בְּגִין דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, וְכָל מַאן דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא הָכִי אִקְרֵי. ׳וַיֵּלֶךָ אִישׁ׳ - דָּא עַמְרָם. ׳וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי׳ - דָּא יוֹכֶבֶד. וּבַת קוֹל נַחְתַּת וְאַמְרַת לֵיהּ לְאִזְדַּוְּוגָא בָּהּ, דְּהָא קָרִיב זִמְנָא דְּפוּרְקָנָא דְּיִשְׂרָאֵל, עַל יְדָא דִּבְּרָא דְּאִתְיְלִיד מִנַּיְיהוּ.
תרגום
שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלָד גּוּף שֶׁל צַדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה, הקב"ה קוֹרֵא לְגַבְרִיאֵל וְנוֹטֵל אוֹתָהּ נְשָׁמָה (שֶׁל צַדִּיק) שֶׁבַּגָּן, וּמוֹרִיד אוֹתָהּ לַגּוּף הַזֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁנּוֹלָד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהוּא נִפְקָד עָלֶיהָ וְשׁוֹמֵר אוֹתָהּ. וְאִם תֹּאמַר, אוֹתוֹ מַלְאָךְ שֶׁהִתְמַנָּה עַל רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים שְׁמוֹ לַיְלָה, וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁשְּׁמוֹ גַּבְרִיאֵל? כָּךְ הוּא וַדַּאי, מִשּׁוּם שֶׁבָּא מִצַּד הַשְּׂמֹאל, וְכָל מִי שֶׁבָּא מִצַּד הַשְּׂמֹאל כָּךְ נִקְרָא. ׳וַיֵּלֶךָ אִישׁ׳ (שמות ב, א) - זֶה עַמְרָם. ׳וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי׳ - זוֹ יוֹכֶבֶד. וּבַת קוֹל יָרְדָה וְאָמְרָה לוֹ לְהִזְדַּוֵּג בָּהּ, שֶׁהֲרֵי קָרֵב זְמַן גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַבֵּן שֶׁנּוֹלַד מֵהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דתנינן, בשעתא דאתייליד גופא דצדיק, בהאי עלמא, קודשא בריך הוא קרי ליה לגבריאל, ונטיל ההיא נשמתא (דצדיק) די בגנתא, ונחתא לה להאי גופא דצדיקיא, דאתייליד בהאי עלמא, ואיהו אתפקד עלה ונטיר לה. ואי תימא, ההוא מלאכא דאתמנא על רוחיהון דצדיקיא, לילה שמיה, ואת אמרת דאיהו גבריאל. הכי הוא ודאי, בגין דאתי מסטרא דשמאלא, וכל מאן דאתי מסטרא דשמאלא הכי אקרי. ׳וילך איש׳ - דא עמרם. ׳ויקח את בת לוי׳ - דא יוכבד. ובת קול נחתת ואמרת ליה לאזדווגא בה, דהא קריב זמנא דפורקנא דישראל, על ידא דברא דאתיליד מנייהו.
התרגום: ששנינו, בשעה שנולד גוף של צדיק בעולם הזה, הקב"ה קורא לגבריאל ונוטל אותה נשמה (של צדיק) שבגן, ומוריד אותה לגוף הזה של הצדיק שנולד בעולם הזה, והוא נפקד עליה ושומר אותה. ואם תאמר, אותו מלאך שהתמנה על רוחות הצדיקים שמו לילה, ואתה אומר ששמו גבריאל? כך הוא ודאי, משום שבא מצד השמאל, וכל מי שבא מצד השמאל כך נקרא. ׳וילך איש׳ (שמות ב, א) - זה עמרם. ׳ויקח את בת לוי׳ - זו יוכבד. ובת קול ירדה ואמרה לו להזדוג בה, שהרי קרב זמן גאלת ישראל על ידי הבן שנולד מהם.
מן המפרשים
מקדש מלך: אוף הכי איהו רוחא דהוה מסטרא דיליה נ"ב לשון זה מסכים עם הסבא דף צ"ט שכתב דנפש רוח הם מנוקבא ונשמה מזעיר שכן אמר כאן רוחא מסטרא דילה נשמה מאילנא דחיי וכמה שיישב הרי ענין הסבא יתיישב זה עכ"ל וישוב הרב הובא בספר הליקוטים וז"ל…
אור החמה: דתנינן בשעתא דאתייליד גופא דצדיק אינו שעת הליד' אלא שעת ההולד' ומשום הכי קשיא ליה דליל' שמי' דכתיב והליל' אמר הור' גבר דאי לא תימא הכי היה לו לחלק בין ליד' להולד': ואו' גופא דצדיק פי' גוף הראוי לנשמה קדושה לאפוקי אותם שמולידים…
זוהר הרקיע: דף י"א ע"ב האשה ודאי כמד"א ( בראשית ב-כג ) לזאת יקרא אשה וכו'. הענין כי יוכבד היא גלגול חוה וזהו ( שמות ב-ב ) ותהר האשה וכמו שאחר ק"ל שנה נזדווגה חוה לאדם כן יוכבד אחר ק"ל שנה חזרה לעמרם וילדה את משה שהוא גלגול שת. ומ"ש (…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: