ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 17: ׳וילך איש מבית לוי׳ - גבריאל מוריד נשמת הצדיק ולידת משה › פיסקה 1 (יא ע"א)

׳דודי ירד לגנו לערוגות הבשם׳ - כנסת ישראל כערוגת בושם

שמות · ׳וילך איש מבית לוי׳ - גבריאל מוריד נשמת הצדיק ולידת משה · מאמר 17 · פיסקה 1 · דף יא ע"א

לשון הזוהר

׳וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי׳ (שמות ב, א). רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח ׳דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבּוֹשֶׂם וְגוֹ'׳ (שיר השירים ו, ב). לְגַנּוֹ: דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּגִין דְּהִיא עֲרוּגַת הַבּוֹשֶׂם, דְּאִיהִי כְּלִילָא מִכָּל סִטְרִין (נ"א זיני) בּוּסְמִין וְרֵיחִין דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָחִית לְגִנְתָּא דָּא (נ"א דעדן) כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, מִתְעַטְּרָן תַּמָּן, כֻּלְּהוּ יַהֲבֵי רֵיחָא, כְּמָה דְאַת אָמֵר ׳וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךָ מִכָּל בְּשָׂמִים׳, (נ"א ׳וריח אפך כתפוחים׳) אִלֵּין אִינּוּן נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק, כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא, דְּהֲווּ בְּהַאי עָלְמָא, וְכָל אִינּוּן נִשְׁמָתִין, דִּזְמִינִין לְנַחְתָא לְהַאי עָלְמָא, כֻּלְּהוּ בְּגִנְתָּא (דא קיימין בגנתא) דִּי בְּאַרְעָא, (כלהו) קַיְימִין בְּדִיּוּקְנָא וְצִיּוּרָא דְּהֲווּ קַיְימִין בְּהַאי עָלְמָא, וְסִתְרָא וְרָזָא דָּא אִתְמְסַר לְחַכִּימֵי. רוּחָא דְּנָחִית לִבְנֵי נָשָׁא, (תזריע מ"ה ע"ב) דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא, מִתְגַּלְּפָא תָּדִיר בְּגִלּוּפָא כְּהַאי חוֹתָם. צִיּוּרָא דְּגוּפָא דְּבַר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא, (ע"ג:) בָּלִיט לְבַר, וְרוּחָא אִתְגְּלִיף לְגוֹ. כַּד אִתְפָּשַׁט רוּחָא מִן גּוּפָא, הַהוּא רוּחַ בָּלִיט בְּגִנְתָּא דְּאַרְעָא, בְּצִיּוּרָא וּדְיוּקְנָא דְּגוּפֵיהּ מַמָּשׁ דִּבְּהַאי עָלְמָא, בְּגִין דְּהֲוָה תָּדִיר כַּחוֹתָם.

תרגום

׳וַיֵּלֶךָ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי (שמות ב, א)׳. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (שִׁיר ו) ׳דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם (שיר השירים ו, ב)׳ וְגוֹ'. - לְגַנּוֹ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁהִיא עֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם, שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִכָּל צִדְדֵי (מִינֵי) בְשָׂמִים וְרֵיחוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא. בְּשָׁעָה שהקב"ה יוֹרֵד לַגָּן הַזֶּה (שֶׁל עֵדֶן), כָּל אוֹתָן נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים מִתְעַטְּרוֹת שָׁם, כֻּלָּן נוֹתְנוֹת רֵיחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים - (וְרֵיחַ אַפֵּךְ כתפוחים)׳ - אֵלּוּ הֵם נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, שֶׁאָמַר רַבִּי יִצְחָק, כָּל אוֹתָן נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְכָל אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעֲתִידוֹת לָרֶדֶת לָעוֹלָם הַזֶּה, כֻּלָּן (עוֹמְדוֹת בגן הַזֶּה). בַּגָּן שֶׁבָּאָרֶץ כֻּלָּם עוֹמְדִים בִּדְיוֹקָן וְצִיּוּר שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְסֵתֶר וְסוֹד זֶה נִמְסָר לַחֲכָמִים. רוּחַ שֶׁיּוֹרֶדֶת לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהוּא מִצַּד הַנּוּקְבָּא, נֶחְקְקָה תָּמִיד בַּחֲקִיקָה כַּחוֹתָם הַזֶּה. צִיּוּר הַגּוּף שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה בּוֹלֵט הַחוּצָה, וְרוּחַ נֶחְקְקֶת פְּנִימָה. כְּשֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת הָרוּחַ מִן הַגּוּף, אוֹתָהּ רוּחַ בּוֹלֶטֶת בַּגָּן שֶׁל הָאָרֶץ בְּצִיּוּר וּדְיוֹקָן שֶׁל גּוּפוֹ מַמָּשׁ שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה תָּמִיד כְּמוֹ חוֹתָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳וילך איש מבית לוי׳ (שמות ב, א). רבי יוסי פתח ׳דודי ירד לגנו לערוגות הבושם וגו'׳ (שיר השירים ו, ב). לגנו: דא כנסת ישראל, בגין דהיא ערוגת הבושם, דאיהי כלילא מכל סטרין (נ"א זיני) בוסמין וריחין דעלמא דאתי. בשעתא דקודשא בריך הוא נחית לגנתא דא (נ"א דעדן) כל אינון נשמתהון דצדיקיא, מתעטרן תמן, כלהו יהבי ריחא, כמה דאת אמר ׳וריח שמניך מכל בשמים׳, (נ"א ׳וריח אפך כתפוחים׳) אלין אינון נשמתהון דצדיקיא, דאמר רבי יצחק, כל אינון נשמתין דצדיקיא, דהוו בהאי עלמא, וכל אינון נשמתין, דזמינין לנחתא להאי עלמא, כלהו בגנתא (דא קיימין בגנתא) די בארעא, (כלהו) קיימין בדיוקנא וציורא דהוו קיימין בהאי עלמא, וסתרא ורזא דא אתמסר לחכימי. רוחא דנחית לבני נשא, (תזריע מ"ה ע"ב) דאיהו מסטרא דנוקבא, מתגלפא תדיר בגלופא כהאי חותם. ציורא דגופא דבר נש בהאי עלמא, (ע"ג:) בליט לבר, ורוחא אתגליף לגו. כד אתפשט רוחא מן גופא, ההוא רוח בליט בגנתא דארעא, בציורא ודיוקנא דגופיה ממש דבהאי עלמא, בגין דהוה תדיר כחותם.

התרגום: ׳וילך איש מבית לוי (שמות ב, א)׳. רבי יוסי פתח, (שיר ו) ׳דודי ירד לגנו לערגות הבשם (שיר השירים ו, ב)׳ וגו'. - לגנו - זו כנסת ישראל, משום שהיא ערוגת הבשם, שהיא כלולה מכל צדדי (מיני) בשמים וריחות של העולם הבא. בשעה שהקב"ה יורד לגן הזה (של עדן), כל אותן נשמות הצדיקים מתעטרות שם, כלן נותנות ריח, כמו שנאמר ׳וריח שמניך מכל בשמים - (וריח אפך כתפוחים)׳ - אלו הם נשמות הצדיקים, שאמר רבי יצחק, כל אותן נשמות הצדיקים שהיו בעולם הזה וכל אותן הנשמות שעתידות לרדת לעולם הזה, כלן (עומדות בגן הזה). בגן שבארץ כלם עומדים בדיוקן וציור שהיו עומדים בעולם הזה, וסתר וסוד זה נמסר לחכמים. רוח שיורדת לבני אדם, שהוא מצד הנוקבא, נחקקה תמיד בחקיקה כחותם הזה. ציור הגוף של אדם בעולם הזה בולט החוצה, ורוח נחקקת פנימה. כשמתפשטת הרוח מן הגוף, אותה רוח בולטת בגן של הארץ בציור ודיוקן של גופו ממש שבעולם הזה, משום שהיה תמיד כמו חותם.

מן המפרשים

אור החמה: וילך איש מבית לוי ר' יוסי פתח דודי ירד לגנו וגו' דודי ירד לגנו דא כ"י גנו הוא כנסת יש' ודודי הת"ת ומה שאמר הכתוב גנו וערוגות הבושם מפרש שהם ג' בחינות הא' המדברת בעצמה דקאמר דודי ירד הב' גנו הג' ערוגות והיינו דקאמר גנו דא כ"י…

אור יקר: את בת לוי, דהיינו ממש בתו של לוי שאין'נישואין אלו הגונים אלא על פי הדבור וז״ש דא עמרם בן בנו של לוי, דא יוכבד בתו של לוי, ובת קול נחתת ואמרת ליה והעד שאמרת ליה שהוא הלך אליה כאומרו וילך איש, והליכתו על פי הדבור, ואם נפרש על…

הסולם: וילך איש מבית לוי: ר' יוסי פתח, דודי ירד לגנו לערוגת הבושם. לגנו, זהו כנסת ישראל, דהיינו הנוקבא, משום שהיא ערוגת הבושם, להיותה כלולה מכל מיני בשמים וריחות של עולם הבא, שהוא בינה. בשעה שהקב"ה יורד לגן זה, שהיא הנוקבא, כל נשמות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: