ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 13: בכיית רשבי - סימני הגאולה וסדר זמני משיח עד שבת עולמים › פיסקה 40 (ט ע"ב)

׳לבד בך נזכיר שמך׳ - כלל עשרים ושתים אותיות מברך את כנסת ישראל

שמות · בכיית רשבי - סימני הגאולה וסדר זמני משיח עד שבת עולמים · מאמר 13 · פיסקה 40 · דף ט ע"ב

לשון הזוהר

׳לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ׳. רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, וּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל לָא מִתְבָּרְכָא אֶלָּא מִגּוֹ שְׁמָא דָּא דְּאִקְרֵי בְּךָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ׳ (שמות לב, יג) ׳בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מח, כ). ׳כִּי בְּךָ אָרוּץ גְּדוּד׳ (תהילים יח, ל). וּבִזְמְנָא דִּשְׁלִימוּ אִשְׁתְּכַח, לָא הֲוָה מִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא. וְאָסִיר לְאַפְרְשָׁא דָּא מִן דָּא, אִתְּתָא מִבַּעְלָהּ, לָאו בְּרַעְיוֹנִי, וְלָאו בִּדְכִירוּ, בְּגִין דְּלָא לְאַחֲזָאָה פִּרוּדָא, וְהַשְּׁתָּא בְּגָלוּתָא פִּרוּדָא אִשְׁתְּכַח, דְּמִגּוֹ עָאקוּ דְּכָל זִמְנָא וְזִמְנָא, אֲנָן עַבְדִין פִּרוּדָא, לְאַדְכְּרָא הַהוּא שֵׁם, בַּר מִבַּעְלָהּ, בְּגִין דְּאִיהִי שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וְהַיְינוּ ׳לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ׳. בַּר מִבַּעְלָהּ, אֲנָן דַּכְרִין לְהַאי שֵׁם בְּפֵרוּדָא, בְּגִין דַּאֲנַן רְחִיקִין מִינָךְ, וְשַׁלְטִין אַחֲרָנִין עֲלָן, וּשְׁמֶךָ אִיהוּ בְּפֵרוּדָא מִן שְׁמָא דְּאִקְרֵי בְּךָ, וְהַאי בְּיוֹמֵי דְּגָלוּתָא.

תרגום

לְבַד בְּ"ךְ נַזְכִּיר שְׁמֶךְ - סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, כְּלָל שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לֹא מִתְבָּרֶכֶת אֶלָּא מִתּוֹךְ שֵׁם זֶה שֶׁנִּקְרָא בְּךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ׳ (שמות לב) - ׳בְּךְ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מח, כ). ׳כִּי בְּךְ אָרוּץ גְּדוּד׳ (תהלים יח, ל) - וּבִזְמַן שֶׁנִּמְצֵאת שְׁלֵמוּת, לֹא הָיָה נִפְרָד זֶה מִזֶּה, וְאָסוּר לְהַפְרִיד זֶה מִזֶּה, אִשָּׁה מִבַּעְלָהּ, לֹא בְּרַעְיוֹנוֹת וְלֹא בְּאַזְכָּרָה, כְּדֵי לֹא לְהַרְאוֹת פֵּרוּד, וְעַכְשָׁו בַּגָּלוּת נִמְצָא פֵּרוּד, שֶׁמִּתּוֹךְ צָרָה שֶׁל כָּל זְמַן וּזְמַן אָנוּ עוֹשִׂים פֵּרוּד לְהַזְכִּיר אוֹתוֹ שֵׁם, פְּרָט לְבַעְלָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהִיא שׁוֹכֶבֶת לֶעָפָר, וְהַיְנוּ ׳לְבַד בְּךְ נַזְכִּיר שְׁמֶךְ׳ (ישעיה כו, יג). פְּרָט לְבַעְלָהּ, אָנוּ זוֹכְרִים שֵׁם זֶה בְּפֵרוּד מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ רְחוֹקִים מִמְּךְ וַאֲחֵרִים שׁוֹלְטִים עָלֵינוּ, וְשִׁמְךְ הוּא בְּפֵרוּד מִן הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא בְּךְ, וְזֶה בִּימֵי הַגָּלוּת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳לבד בך נזכיר שמך׳. רזא דשמא קדישא, כללא דעשרין ותרין אתוון, וכנסת ישראל לא מתברכא אלא מגו שמא דא דאקרי בך, כמה דאת אמר ׳אשר נשבעת להם בך׳ (שמות לב, יג) ׳בך יברך ישראל׳ (בראשית מח, כ). ׳כי בך ארוץ גדוד׳ (תהילים יח, ל). ובזמנא דשלימו אשתכח, לא הוה מתפרש דא מן דא. ואסיר לאפרשא דא מן דא, אתתא מבעלה, לאו ברעיוני, ולאו בדכירו, בגין דלא לאחזאה פרודא, והשתא בגלותא פרודא אשתכח, דמגו עאקו דכל זמנא וזמנא, אנן עבדין פרודא, לאדכרא ההוא שם, בר מבעלה, בגין דאיהי שכיבת לעפרא, והיינו ׳לבד בך נזכיר שמך׳. בר מבעלה, אנן דכרין להאי שם בפרודא, בגין דאנן רחיקין מינך, ושלטין אחרנין עלן, ושמך איהו בפרודא מן שמא דאקרי בך, והאי ביומי דגלותא.

התרגום: לבד ב"ך נזכיר שמך - סוד השם הקדוש, כלל של עשרים ושתים אותיות, וכנסת ישראל לא מתברכת אלא מתוך שם זה שנקרא בך, כמו שנאמר ׳אשר נשבעת להם בך׳ (שמות לב) - ׳בך יברך ישראל׳ (בראשית מח, כ). ׳כי בך ארוץ גדוד׳ (תהלים יח, ל) - ובזמן שנמצאת שלמות, לא היה נפרד זה מזה, ואסור להפריד זה מזה, אשה מבעלה, לא ברעיונות ולא באזכרה, כדי לא להראות פרוד, ועכשו בגלות נמצא פרוד, שמתוך צרה של כל זמן וזמן אנו עושים פרוד להזכיר אותו שם, פרט לבעלה, משום שהיא שוכבת לעפר, והינו ׳לבד בך נזכיר שמך׳ (ישעיה כו, יג). פרט לבעלה, אנו זוכרים שם זה בפרוד משום שאנו רחוקים ממך ואחרים שולטים עלינו, ושמך הוא בפרוד מן השם שנקרא בך, וזה בימי הגלות.

מן המפרשים

מקדש מלך: דכל זמנא אנן עבדי פירודא וכו' פי' שכל שעה אנו מתפללים בגלותינו הקם שכינתך מעפר נמצא שמזכירים השכינה בר מבעלה. א"נ יש לפרש דבמקדש היו מזכירים השם ככתבו. אבל עתה אין מזכירין אותו אלא בכינוייו שהוא אדנ"י שרומז למלכות לבדה אבל שם…

אור החמה: רזא דשמא קדישא כללא דעשרין ותרין אתוון וגו' ענין שמא דכ"ב אתוון תבינהו מפ' נשא דף קמ"ו סוף ע"ב כי שם בן ד' המפורש דז"א ושמא דאתכסיא שבא"א הם כ"ב אתוון והם י"ג מכילן ט' מכילן וע"ש. הרח"ו זלה"ה ומהרמ"ק זלה"ה אמנם שם זה יתפשט בשם…

מהרח"ו: רזא דשמא קדישא כללא דעשרין ותרין אתוון רזא דשמא קדישא כללא דעשרין ותרין אתוון וגו'. ענין שמא דכ"ב אתוון תבינהו מפ' נשא דף קמ"ו סוף ע"ב, כי שם בן ד' המפורש דז"א ושמא דאתכסיא שבא"א הם כ"ב אתוון, והם י"ג מכילן ט' מכילן, וע"ש:…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: