ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 11: ׳ויקם מלך חדש על מצרים׳ - כח האומות תלוי בגלות ישראל › פיסקה 3 (ו ע"ב)

כח האומות בעת גלות ישראל - כי ישראל לבדם

שמות · ׳ויקם מלך חדש על מצרים׳ - כח האומות תלוי בגלות ישראל · מאמר 11 · פיסקה 3 · דף ו ע"ב

לשון הזוהר

וְכֻלְּהוּ לָא נַטְלוּ תּוּקְפָּא אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. דְּכַד יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתְהוֹן מִיַּד מִתְתַּקְפֵי עַל כָּל שְׁאַר עַמִּין דְּעָלְמָא. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל אִינּוּן בִּלְחוֹדַיְיהוּ, לָקֳבֵל כָּל (ט"ז א') עַמִּין דְּעָלְמָא. כַּד עָאלוּ יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, מִיָּד הֲוָה קִימָה לְמִצְרַיִם, וְאִתְתָּקַף שׁוּלְטָנוּתָא דִּלְהוֹן לְעֵילָּא עַל כָּל שְׁאַר עַמִּין, דִּכְתִּיב ׳וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, וַיָּקָם׳ - קִימָה הֲוָה לוֹן, דְּאִתְתָּקַף וְקָם הַהוּא מְמָנָא שׁוּלְטָנָא דְּמִצְרַיִם, וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ תּוּקְפָּא וְשֻׁלְטָנוּתָא, עַל כָּל מְמָנָן דִּשְׁאַר עַמִּין דְּהָא בְּקַדְמִיתָא אִית שׁוּלְטָנוּתָא לְהַהוּא מְמָנָא דִּלְעֵילָּא, וּלְבָתַר לְעַמָּא דִּילֵיהּ דִּלְתַתָּא. וּבְגִין כָּךְ, ׳וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם׳. דָּא הוּא מְמָנָא דִּלְהוֹן, חָדָשׁ הֲוָה, דְּעַד יוֹמָא הָדֵין לָא הֲוָה לֵיהּ שׁוּלְטָנָא עַל שְׁאַר עַמִּין, וְהַשְּׁתָּא אִתְּקַם לְשַׁלְטָאָה עַל כָּל שְׁאַר עַמִּין דְּעָלְמָא, וּכְדֵין אִתְקָיָּים ׳תַּחַת שָׁלשׁ רָגְזָה אֶרֶץ תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ׳ (משלי ל, כב).

תרגום

וְכֻלָּם לֹא נָטְלוּ תֹקֶף אֶלָּא בִּגְלַל יִשְׂרָאֵל. שֶׁכְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת שֶׁלָּהֶם, מִיָּד מִתְחַזְּקִים עַל כָּל שְׁאָר הָעַמִּים שֶׁבָּעוֹלָם, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם לְבַדָּם כְּנֶגֶד כָּל עַמֵּי הָעוֹלָם. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְגָלוּת מִצְרָיִם, מִיָּד הָיְתָה קִימָה לְמִצְרָיִם, וְהִתְחַזֵּק שִׁלְטוֹנָם מֵעַל כָּל שְׁאָר הָעַמִּים, שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם׳ (שמות א, ח) - וַיָּקָם - קִימָה הָיְתָה לָהֶם, שֶׁהִתְחַזֵּק וְקָם אוֹתוֹ מְמֻנֶּה הַשִּׁלְטוֹן שֶׁל מִצְרֻיִם, וְנִתְּנוּ לוֹ תֹּקֶף וְשִׁלְטוֹן עַל כָּל מְמֻנֵּי שְׁאָר הָעַמִּים, שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה יֵשׁ שִׁלְטוֹן לְאוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה שֶׁלְּמַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ לָעָם שֶׁלּוֹ שֶׁלְּמַטָּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם׳ - זֶהוּ הַמְמֻנֶּה שֶׁלָּהֶם, חָדָשׁ הָיָה, שֶׁעַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא הָיָה לוֹ שִׁלְטוֹן עַל שְׁאָר הָעַמִּים, וְעַכְשָׁו הוּקַם לִשְׁלֹט עַל כָּל שְׁאָר עַמֵּי הָעוֹלָם, וְאָז הִתְקַיֵּם ׳תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ, תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ׳ (משלי ל, כא).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכלהו לא נטלו תוקפא אלא בגיניהון דישראל. דכד ישראל בגלותהון מיד מתתקפי על כל שאר עמין דעלמא. מאי טעמא, בגין דישראל אינון בלחודייהו, לקבל כל (ט"ז א') עמין דעלמא. כד עאלו ישראל בגלותא דמצרים, מיד הוה קימה למצרים, ואתתקף שולטנותא דלהון לעילא על כל שאר עמין, דכתיב ׳ויקם מלך חדש על מצרים, ויקם׳ - קימה הוה לון, דאתתקף וקם ההוא ממנא שולטנא דמצרים, ואתייהיב ליה תוקפא ושלטנותא, על כל ממנן דשאר עמין דהא בקדמיתא אית שולטנותא לההוא ממנא דלעילא, ולבתר לעמא דיליה דלתתא. ובגין כך, ׳ויקם מלך חדש על מצרים׳. דא הוא ממנא דלהון, חדש הוה, דעד יומא הדין לא הוה ליה שולטנא על שאר עמין, והשתא אתקם לשלטאה על כל שאר עמין דעלמא, וכדין אתקיים ׳תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך׳ (משלי ל, כב).

התרגום: וכלם לא נטלו תקף אלא בגלל ישראל. שכשישראל בגלות שלהם, מיד מתחזקים על כל שאר העמים שבעולם, מה הטעם? משום שישראל הם לבדם כנגד כל עמי העולם. כשנכנסו ישראל לגלות מצרים, מיד היתה קימה למצרים, והתחזק שלטונם מעל כל שאר העמים, שכתוב ׳ויקם מלך חדש על מצרים׳ (שמות א, ח) - ויקם - קימה היתה להם, שהתחזק וקם אותו ממנה השלטון של מצרים, ונתנו לו תקף ושלטון על כל ממני שאר העמים, שהרי בראשונה יש שלטון לאותו הממנה שלמעלה, ואחר כך לעם שלו שלמטה. ומשום כך ׳ויקם מלך חדש על מצרים׳ - זהו הממנה שלהם, חדש היה, שעד היום הזה לא היה לו שלטון על שאר העמים, ועכשו הוקם לשלט על כל שאר עמי העולם, ואז התקים ׳תחת שלוש רגזה ארץ, תחת עבד כי ימלוך׳ (משלי ל, כא).

מן המפרשים

מקדש מלך: לא הוה ליה שולטנותא על וכו' מלשון זה נראה דס"ל דאינו חדש ממש אלא בתחלה היה מלך על מצרים לבדה ועכשיו מלך על כל האומות בשביל ישראל כמו השר שלו:

אור החמה: מאי דכתיב ויקם מלך חדש קשיא ליה טובא ודאי מת מלך מצרים היה לו לומר וימלוך בן פרעה על מצרים מאי ויק' ומאי מלך ומאי חדש. כל עמין דעלמא וכל מלכין דעלמא אם האומה בעצמה אם המלך בעצמו שכבר היה אפשר שתתחזק האומ' ותרבה ותגדל בעושר ולא…

אור יקר: דעלמא, וכדין אתקיים (משלי ל) בגלות ומתלבש באותו שר, ולזה צריך גם כן שיהיה רב על כל שריי מעלה; מפני כבוד שכינה היורדת ומתלבשת בו כדפי׳ לעייל, וכן פי׳ והלבנון באדיר יפול, וז״ש מאי טעמא דאינון בלחודיהו וכו׳, כמה שפי׳ ליעיל בסימן…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: