רבי יהודה שואל את רבי אבא: אם ידע הקבה שיחטא האדם למה בראו
שלח לך · הנסתרת לה אלהינו והנגלת לנו - סוד גבול השאלה במעשה בראשית · מאמר 7 · פיסקה 1 · דף קנט ע"א
לשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא בַּהֲדֵי רִבִּי אַבָּא, שָׁאַל לֵיהּ, אָמַר מִלָּה חַד בָּעֵינָא לְשָׁאֲלָא, כֵּיוָן דְּיָדַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּזַמִּין בַּר נָשׁ לְמֶחֱטֵי קַמֵּיהּ, וּלְמִגְזַר עָלֵיהּ מִיתָה, אֲמַאי בָּרָא לֵיהּ. דְּהָא אוֹרַיְיתָא הֲוָה תְּרֵי אַלְפִין שְׁנִין עַד לָא אִיבְרֵי עָלְמָא. וּכְתִיב ׳בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא,׳ (במדבר יט יד) ׳אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל׳. (במדבר כז ח) ׳אִישׁ כִּי יָמוּת׳. וַיָּמָת. וַיְחִי פְּלוֹנִי וַיָּמָת. מַאי קָבָעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא, דְּאֲפִילּוּ אִי אִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילְיָא יְמוּת, וְאִי לָא אִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא יְמוּת, כֹּלָּא בְּחַד אָרְחָא, בַּר פְּרִישׁוּתָא דְּהַהוּא עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (קהלת ט ב) ׳כַּטּוֹב כַּחוֹטֶא׳.
תרגום
רַבִּי יְהוּדָה הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ יַחַד עִם רַבִּי אַבָּא. שָׁאַל אוֹתוֹ, אָמַר, דָּבָר אֶחָד אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאֹל, כֵּיוָן שֶׁיָּדַע הקב"ה שֶׁעָתִיד הָאָדָם לַחֲטֹא לְפָנָיו וְלִגְזֹר עָלָיו מִיתָה, מַדּוּעַ בְּרָאוֹ? שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הָיְתָה אַלְפַּיִם שָׁנִים עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, וְכָתוּב בָּהּ בַּתּוֹרָה, ׳אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל׳ (במדבר יט) - ׳אִישׁ כִּי יָמוּת׳ - וַיָּמָת. וַיְחִי פְּלוֹנִי וַיָּמָת. מָה רָצָה הקב"ה לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה יָמוּת, וְאִם לֹא יִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יָמוּת, הַכֹּל בְּדֶרֶךְ אֶחָד, פְּרָט לִפְרִישׁוּת אוֹתוֹ עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כַּטּוֹב כַּחוֹטֶא׳ (קהלת ט, ב).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יהודה הוה אזיל בארחא בהדי רבי אבא, שאל ליה, אמר מלה חד בעינא לשאלא, כיון דידע קודשא בריך הוא דזמין בר נש למחטי קמיה, ולמגזר עליה מיתה, אמאי ברא ליה. דהא אורייתא הוה תרי אלפין שנין עד לא איברי עלמא. וכתיב ׳בה באורייתא,׳ (במדבר יט יד) ׳אדם כי ימות באהל׳. (במדבר כז ח) ׳איש כי ימות׳. וימת. ויחי פלוני וימת. מאי קבעי קודשא בריך הוא לבר נש בהאי עלמא, דאפילו אי אשתדל באורייתא יממא וליליא ימות, ואי לא אשתדל באורייתא ימות, כלא בחד ארחא, בר פרישותא דההוא עלמא, כמה דאת אמר (קהלת ט ב) ׳כטוב כחוטא׳.
התרגום: רבי יהודה היה הולך בדרך יחד עם רבי אבא. שאל אותו, אמר, דבר אחד אני רוצה לשאל, כיון שידע הקב"ה שעתיד האדם לחטא לפניו ולגזר עליו מיתה, מדוע בראו? שהרי התורה היתה אלפים שנים עד שלא נברא העולם, וכתוב בה בתורה, ׳אדם כי ימות באהל׳ (במדבר יט) - ׳איש כי ימות׳ - וימת. ויחי פלוני וימת. מה רצה הקב"ה לאדם בעולם הזה, שאפלו אם ישתדל בתורה יומם ולילה ימות, ואם לא ישתדל בתורה ימות, הכל בדרך אחד, פרט לפרישות אותו עולם, כמו שנאמר ׳כטוב כחוטא׳ (קהלת ט, ב).
מן המפרשים
מקדש מלך: בר פרישותא דההוא עלמא שודאי לעוה"ב יש הפרש ביניהם.? אבל אני שואל בבחינת עוה"ז מה הפרש ביניהם. ותירץ לו ר' אבא במסקנא. שאע"פי שכתובה מיתה בתורה יש בה פירושים אם לא יזכה תהיה מיתה יממש ואם יזכה תהיה התעלמות שיתעצם בעולמות…
יהל אור: אדם כו' איש כו'. ר"ל בין אדם בין איש, וכמש"ו כטוב כחוטא, וכמ"ש שמעו זאת כו' גם בני אדם גם כו' אח לא כו' וגם כתיב וימת כו' בצדיקים ורשעים דכבר אתגזר ע"כ זה:
אור החמה: כיון דידע קב"ה וכו' בשתי בחינות שאל שאלתו הא' כיון שהוא היה יודע ואין פקפוק שידיעתו לא תשוב ריקם ובודאי יחטא וימות (עם) [בכ"י עם היות] הבחירה בידו אמאי ברא ליה היה ראוי שמתחלה יהיה עומד בעולם ההוא שנברא בו ולא יבוא לעולם הזה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: