ממלכת הזוהר › זוהר › שלח לך › מאמר 46: וראיתם אתו וזכרתם - סוד מצוות הציצית והתכלת כסא הכבוד › פיסקה 7 (קעה ע"א)

והיה כל הנשוך וראה אתו וחי - כמו הבן הרואה רצועת אביו ופוחד וניצל

שלח לך · וראיתם אתו וזכרתם - סוד מצוות הציצית והתכלת כסא הכבוד · מאמר 46 · פיסקה 7 · דף קעה ע"א

לשון הזוהר

כְּגַוְונָא דָּא, ׳וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי, אֲמַאי׳ (במדבר כא, ח). אֶלָּא כַּד סָלִיק לְעֵינוֹי, וְחָמֵי דִּיּוּקְנָא דְּהַהוּא דְּנָשִׁיךְ לֵיהּ, הֲוָה דָּחִיל, וְצַּלֵּי קֳדָם יהו"ה, וַהֲוָה יָדַע דְּאִיהוּ עוֹנְשָׁא דְּחַיָּיבַיָּא. כָּל זְמַן דִּבְרָא חָמֵי רְצּוּעָה דַּאֲבוֹי, דָּחִיל מֵאֲבוֹי. אִשְׁתְּזִיב מִרְצּוּעָה, אִשְׁתְּזִיב מִכֹּלָּא. מַאן גָּרִים לֵיהּ לְאִשְׁתְּזָבָא. הַהוּא דְּחָמֵי בְּעֵינוֹי הַהוּא רְצּוּעָה, הַהוּא רְצּוּעָה גָרִים לֵיהּ לְאִשְׁתַּזְבָא. וְעַל דָּא ׳וְרָאָה אֹתוֹ וָחַי׳, חַמֵי רְצּוּעָה דְּאַלְקֵי לֵיהּ, וְאִיהוּ עָבִיד לֵיהּ לְאִשְׁתְּזָבָא. אוּף הָכָא ׳וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְּכַרְתֶּם׳, וַעֲשִׂיתֶם וַדַּאי. וְאִי לָאו, הָא רְצּוּעָה, דְּהַאי יִגְרוֹם לְכוֹן, לְמֶהֱוִי תָּבִין לְפוּלְחָנָא דִּילִי תָּדִיר, וּכְדֵין וַעֲשִׂיתֶם.

תרגום

כְּמוֹ זֶה - ׳וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי׳ (במדבר כא, ח) - לָמָּה? אֶלָּא כְּשֶׁמַּעֲלֶה אֶת עֵינָיו וְרוֹאֶה דְּיוֹקָן אוֹתוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ, הָיָה פּוֹחֵד וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה', וְהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עֹנֶשׁ הָרְשָׁעִים. כָּל זְמַן שֶׁהַבֵּן רוֹאֶה רְצוּעַת אָבִיו, פּוֹחֵד מֵאָבִיו. נִצּוֹל מֵהָרְצוּעָה - נִצּוֹל מֵהַכֹּל. מִי גָרַם לוֹ לְהִנָּצֵל? זֶה שֶׁרָאָה בְעֵינָיו אוֹתָהּ רְצוּעָה - אוֹתָהּ רְצוּעָה גָרְמָה לוֹ לְהִנָּצֵל. וְלָכֵן, ׳וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי׳ - רָאָה רְצוּעָה שֶׁמַּלְקָה אוֹתוֹ, וְהִיא עָשְׂתָה לוֹ לְהִנָּצֵל. גַּם כָּךְ ׳וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם׳ - וַעֲשִׂיתֶם וַדַּאי. וְאִם לֹא - הֲרֵי הָרְצוּעָה, שֶׁזּוֹ תִגְרֹם לָכֶם לָשׁוּב לַעֲבוֹדָתִי תָמִיד, וְאָז וַעֲשִׂיתֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כגוונא דא, ׳והיה כל הנשוך וראה אתו וחי, אמאי׳ (במדבר כא, ח). אלא כד סליק לעינוי, וחמי דיוקנא דההוא דנשיך ליה, הוה דחיל, וצלי קדם יהו"ה, והוה ידע דאיהו עונשא דחייביא. כל זמן דברא חמי רצועה דאבוי, דחיל מאבוי. אשתזיב מרצועה, אשתזיב מכלא. מאן גרים ליה לאשתזבא. ההוא דחמי בעינוי ההוא רצועה, ההוא רצועה גרים ליה לאשתזבא. ועל דא ׳וראה אתו וחי׳, חמי רצועה דאלקי ליה, ואיהו עביד ליה לאשתזבא. אוף הכא ׳וראיתם אותו וזכרתם׳, ועשיתם ודאי. ואי לאו, הא רצועה, דהאי יגרום לכון, למהוי תבין לפולחנא דילי תדיר, וכדין ועשיתם.

התרגום: כמו זה - ׳והיה כל הנשוך וראה אתו וחי׳ (במדבר כא, ח) - למה? אלא כשמעלה את עיניו ורואה דיוקן אותו שנשכו, היה פוחד ומתפלל לפני ה', והיה יודע שהוא ענש הרשעים. כל זמן שהבן רואה רצועת אביו, פוחד מאביו. נצול מהרצועה - נצול מהכל. מי גרם לו להנצל? זה שראה בעיניו אותה רצועה - אותה רצועה גרמה לו להנצל. ולכן, ׳וראה אתו וחי׳ - ראה רצועה שמלקה אותו, והיא עשתה לו להנצל. גם כך ׳וראיתם אתו וזכרתם׳ - ועשיתם ודאי. ואם לא - הרי הרצועה, שזו תגרם לכם לשוב לעבודתי תמיד, ואז ועשיתם.

מן המפרשים

הסולם: וראיתם אותו וזכרתם: הוא כמו שכתוב, זכור אשר עשה לך עמלק. מה זה הטעם. אלא בדומה, לבן שפרץ גדר ונשכו כלב. כל פעם שאביו רוצה להוכיח את בנו, הוא אומר, הוי זוכר, כשנשך אותך הכלב. אף כאן וראיתם אותו וזכרתם. כי התכלת הוא מקום שהנשמות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: