יעורר הקבה את אברהם לגאל בניו - אברהם כמי שרוצה שילקו יותר ואמר לו הקבה אל תכלאי
שלח לך · על הר גבה עלי לך מבשרת ציון - סוד הגאלה העתידה ושכר הנשמות · מאמר 43 · פיסקה 6 · דף קעג ע"ב
לשון הזוהר
אֶלָּא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, יִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם, וְיֵימָא לֵיהּ קוּם, דְּהָא מָטָא זִמְנָא דַּאֲנָא פָּרִיק לִבְנַךְ, לְמֵיהַב לוֹן אֲגָר טַב, עַל כָּל מַה דְּסַבְלוּ בְּגָלוּתָא. וּמִגּוֹ דְּאַבְרָהָם הֲוָה בִּזְבִינוּ דִּלְהוֹן, דִּכְתִּיב, ׳אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם׳ (דברים לב, ל), דָּא אַבְרָהָם. הֲוָה לֵיהּ כְּמַאן דְּלָא טַב בְּעֵינוֹי, וְאַחְמֵי גַּרְמֵיהּ, כְּמַאן דְּבָעֵי דְּיִלְקוּן עַל חוֹבֵיהוֹן יַתִּיר, וְיֵימָּא גְּבוּ מֵחוֹבֵיהוֹן, גְּבוּ מֵחֲטָאֵיהוֹן. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם, יְדַעְנָא כֹּלָּא אִיהוּ מַה דְּאַמְרַת לְאַנְפִּין. אֲנָא אוּף הָכִי לְאַנְפִּין. אַל תִּכְלָאִי, אֲנָא בָּעֵי לְפַיְּיסָא לָךְ עַל בָּנֶךָ. לָא תִּמְנָע טִיבוּ מִנְּהוֹן, לָא תִּמְנָע אֲגָר טַב מִנְּהוֹן, כַּמָה וְכַמָּה סַבְלוּ עַל חוֹבֵיהוֹן, וּבְגִינֵי כַּךְ ׳אוֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי׳. וְהַיְינוּ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ, וְדָא הוּא מִלָּה (ס"א דתהא) דְּהַהִיא מְבַשֶּׂרֶת.
תרגום
אֶלָּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יְעוֹרֵר הקב"ה אֶת אַבְרָהָם וְיֹאמַר לוֹ: קוּם, שֶׁהֲרֵי הִגִּיעַ זְמַן שֶׁאֲנִי גּוֹאֵל אֶת בָּנֶיךְ לָתֵת לָהֶם שָׂכָר טוֹב עַל כָּל מַה שֶּׁסָּבְלוּ בַגָּלוּת. וּמִתּוֹךְ שֶׁאַבְרָהָם הָיָה בִמְכִירָתָם, שֶׁכָּתוּב (דברים לב) ׳אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם (דברים לב, ל)׳ - זֶה אַבְרָהָם, הָיָה לוֹ כְּמִי שֶׁלֹּא טוֹב בְּעֵינָיו, וּמַרְאֶה עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּלְקוּ עַל חֲטָאֵיהֶם יוֹתֵר וְיֹאמַר: גְּבוּ מֵעֲונוֹתֵיהֶם! גְּבוּ מֵחֲטָאֵיהֶם! אָמַר לוֹ הקב"ה לְאַבְרָהָם: יָדַעְתִּי כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לְפָנִים. אֲנִי גַּם כֵּן לְפָנִים. אַל תִּכְלָאִי. אֲנִי רוֹצֶה לְפַיֶּסְךְ עַל בָּנֶיךְ, אַל תִּמְנַע מֵהֶם טוֹבוֹת, אַל תִּמְנַע מֵהֶם שָׂכָר טוֹב, כַּמָּה וְכַמָּה סָבְלוּ עַל חֲטָאֵיהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ - ׳אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי׳. וְהַיְנוּ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ, וְזֶהוּ הַדָּבָר (שתהא) שֶׁל אוֹתָהּ מְבַשֶּׂרֶת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אלא בההיא שעתא, יתער קודשא בריך הוא לאברהם, ויימא ליה קום, דהא מטא זמנא דאנא פריק לבנך, למיהב לון אגר טב, על כל מה דסבלו בגלותא. ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון, דכתיב, ׳אם לא כי צורם מכרם׳ (דברים לב, ל), דא אברהם. הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי, ואחמי גרמיה, כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר, ויימא גבו מחוביהון, גבו מחטאיהון. אמר ליה קודשא בריך הוא לאברהם, ידענא כלא איהו מה דאמרת לאנפין. אנא אוף הכי לאנפין. אל תכלאי, אנא בעי לפייסא לך על בנך. לא תמנע טיבו מנהון, לא תמנע אגר טב מנהון, כמה וכמה סבלו על חוביהון, ובגיני כך ׳אומר לצפון תני׳. והיינו אשר צפנת, ודא הוא מלה (ס"א דתהא) דההיא מבשרת.
התרגום: אלא באותה שעה יעורר הקב"ה את אברהם ויאמר לו: קום, שהרי הגיע זמן שאני גואל את בניך לתת להם שכר טוב על כל מה שסבלו בגלות. ומתוך שאברהם היה במכירתם, שכתוב (דברים לב) ׳אם לא כי צורם מכרם (דברים לב, ל)׳ - זה אברהם, היה לו כמי שלא טוב בעיניו, ומראה עצמו כמי שרוצה שילקו על חטאיהם יותר ויאמר: גבו מעונותיהם! גבו מחטאיהם! אמר לו הקב"ה לאברהם: ידעתי כל מה שאמרת לפנים. אני גם כן לפנים. אל תכלאי. אני רוצה לפיסך על בניך, אל תמנע מהם טובות, אל תמנע מהם שכר טוב, כמה וכמה סבלו על חטאיהם. ומשום כך - ׳אמר לצפון תני׳. והינו אשר צפנת, וזהו הדבר (שתהא) של אותה מבשרת.
מן המפרשים
אור החמה: כולא איהו מה דאמרת לאנפין כדי שלא יהיה פתחון פה לקטיגור לקטרג עליהם ולא ימנע מהם שכר שלם כלו' יש להם עוד עון הכה אותם עוד ולא תמנע מהם ג"ע ועונת גאולה בעבורו. ופתרון הענין כך הוא. שהרי הבינה הוא סוד הרוכבת על המרכבה והימין…
הסולם: הה״ד אומר לצפון וגו׳: ז״ש, אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'. שואל, וכי כך הוא הדרך של הדרום, שהוא ימין, למנוע ברכות, והרי כל הברכות הם מצד דרום, וכל טוב שבעולם יוצא מדדום, והוא אומר לתימן אל תכלאי.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: