איש מקושש עצים ביום השבת - זה צלפחד שדקדק על עצים והחליף שבת לשבת
שלח לך · שלח לך אנשים בשבילך - סוד צלפחד המקושש ושני העצים חיים ומות · מאמר 4 · פיסקה 1 · דף קנז ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָיא, כְּתִיב ׳וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (במדבר טו, לב). מַאן עֵצִים הָכָא. וּמַאן הוּא דָּא. אֶלָּא דָּא צְלָפְחָד, וַהֲוָה דָּיִיק עַל אִלֵּין אִילָנִין, הֵי מִנַּיְיהוּ רַב עַל אַחֲרָא, וְלָא חָשַׁשׁ לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ, וְאַחְלַף שַׁבָּת לְשַׁבָּת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת׳ (במדבר כז, ג), בְּחֵטְא ו' מֵת. (ורזא דכלא ודאי ׳מקושש עצים׳) בְּגִין כַּךְ, הֲוָה דִּינֵיהּ סָתִים, וְלָא אִתְפְּרַשׁ דִּינֵיהּ. כְּדִינִין אַחֲרָנִין. בְּגִין דְּמִלָּה דָּא בָּעֵי בַּחֲשַׁאי וְסָתִים וְלָא גַּלְיָיא. וְעַל דָּא לָא אִתְּמַר בְּאִתְגַּלְיָיא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבַד יְקָר לִיקָרֵיהּ.
תרגום
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כָּתוּב ׳וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (במדבר טו, לב) - אֵיזֶה עֵצִים כָּאן? וּמַה הוּא זֶה? אֶלָּא זֶה צְלָפְחָד, וְהָיָה מְדַקְדֵּק עַל הָעֵצִים הַלָּלוּ אֵיזֶה גָדוֹל מֵהָאַחֵר, וְלֹא חָשַׁשׁ לִכְבוֹד רִבּוֹנוֹ, וְהֶחֱלִיף שַׁבָּת לְשַׁבָּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת׳ (שם כז, ג), בְּחֵטְא ו' מֵת. (וְסוֹד הַכֹּל וַדַּאי ׳מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים׳) בִּגְלַל זֶה הָיָה דִינוֹ סָתוּם, וְלֹא הִתְפָּרֵשׁ דִּינוֹ כְּדִינִים אֲחֵרִים, מִשּׁוּם שֶׁדָּבָר זֶה צָרִיךְ בַּחֲשַׁאי וְנִסְתָּר וְלֹא גָלוּי, וְעַל זֶה לֹא נֶאֱמַר בְּגָלוּי, והקב"ה עָשָׂה כָבוֹד לִכְבוֹדוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי חייא, כתיב ׳וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת׳ (במדבר טו, לב). מאן עצים הכא. ומאן הוא דא. אלא דא צלפחד, והוה דייק על אלין אילנין, הי מנייהו רב על אחרא, ולא חשש ליקרא דמאריה, ואחלף שבת לשבת. הדא הוא דכתיב, ׳כי בחטאו מת׳ (במדבר כז, ג), בחטא ו' מת. (ורזא דכלא ודאי ׳מקושש עצים׳) בגין כך, הוה דיניה סתים, ולא אתפרש דיניה. כדינין אחרנין. בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים ולא גלייא. ועל דא לא אתמר באתגלייא, וקודשא בריך הוא עבד יקר ליקריה.
התרגום: אמר רבי חייא, כתוב ׳וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת׳ (במדבר טו, לב) - איזה עצים כאן? ומה הוא זה? אלא זה צלפחד, והיה מדקדק על העצים הללו איזה גדול מהאחר, ולא חשש לכבוד רבונו, והחליף שבת לשבת. זהו שכתוב ׳כי בחטאו מת׳ (שם כז, ג), בחטא ו' מת. (וסוד הכל ודאי ׳מקושש עצים׳) בגלל זה היה דינו סתום, ולא התפרש דינו כדינים אחרים, משום שדבר זה צריך בחשאי ונסתר ולא גלוי, ועל זה לא נאמר בגלוי, והקב"ה עשה כבוד לכבודו.
מן המפרשים
יהל אור: ואמר ואחלף שבת לשבת. דא' ליל שבת וא' יום שבת כמ"ש בפרשת בראשית דלכן כתיב פעם בלשון זכר "כל העושה בו מלאכה יומת", ופעם כתיב "מחלליה כו'", וכמ"ש במכילתא "אין לי אלא יום השבת, לילה מנין? תלמוד לומר מחלליה". וז"ש "הדא הוא דכתיב כי…
אור החמה: מקושש. לשון הקש. היא חד מנייהו רב. ואין זה עון שודאי אינם שוים אבל עונו היה שהחליף הדבר מסדרו ופגם למעלה ואין לפרש שע"י מחשבה זו נענש אלא שאמר מלכות היא נקראת מלאכה ות"ת אין בו מלאכה מי גדול לעשות רצונו וכמה מלאכה גדולה ועושה…
הסולם: אמר ר׳ חייא וכו׳: אר״ח, כתוב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת . מה הם העצים שבכאן ומי הוא זה האיש. ומשיב, אלא זה צלפחד, שהיה מדייק לדעת באלו האילנות, שהם ז״א ומלכות, איזה מהם גדול מן האחר, ולא חשש לכבוד אדונו והחליף בין שבת…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: