ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 6לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת שלח לך · מאמר 4

שלח לך אנשים בשבילך

זוהר ח"ג, פרשת שלח לך, דף קנז.
כ-5 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד צלפחד המקושש ושני העצים חיים ומות

איש מקושש עצים ביום השבת - זה צלפחד שדקדק על עצים והחליף שבת לשבת

וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כָּתוּב ׳וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּתויש להבין מנין היה להם עצים במדבר, ועל׳ (במדבר טו, לב) - אֵיזֶה עֵצִיםמדובר כָּאן? וּמַה הוּאסוד ענין זֶה?מי העצים ומי האיש אֶלָּאהמקושש זֶה צְלָפְחָד,כמבואר (בשבת צו:), וכתיב בחטאו מת משמע שהיה מיוחד לבד בחטא, ולא מצאנו מיוחד רק המקושש והמגדף, והמגדף מפורש שהיה בן איש מצרי. ובזה יובן ענין העצים ש וְהָיָה מְדַקְדֵּק עַל הָעֵצִים הַלָּלוּ אֵיזֶה גָדוֹל מֵהָאַחֵר,שהרי שני עצים הם בהנהגת העולם עץ החיים שהוא מז"א מצד דוכרא, ועץ הדעת שהוא ממידת מלכות מצד נוקבא (זוה"ח בראשית יז), וצלפחד דקדק לאיזה מן העצים לכוון את סדרי עבודתו ח"ו ובעצם כך פגם בייחוד ה', וכדרשת ר''א- אל תמר בו אל תמירני בו. | וזהו ענין מקושש - שהקישם והשוום זה לזה, [- אוה"ח] וְלֹא חָשַׁשׁ לִכְבוֹד רִבּוֹנוֹ,החליף הדבר מסדרו ופגם למעלה, מלכות נקראת מלאכה, ות"ת אין בו מלאכה וע"י כך פגם חטא חמור וְהֶחֱלִיף שַׁבָּת לְשַׁבָּת.יום השבת שהוא ז"א, לליל שבת שהוא המלכות. ולזה אמר 'ביום השבת' שקושש עצים של יום השבת- (יהל אור). [וענין מלאכה בשבת היא פגימה במידת המלכות-אוה"ח]. ובזה דומה לחטא אדם הראשון שהחליף עץ החיים ו', שהוא אילנא דחיי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת׳ (שם כז, ג), בְּחֵטְא ו' - מֵת.במה שחטא באות ו' משם יהו"ה שהיא מהנהגת ז"א. (וְסוֹד הַכֹּל וַדַּאי ׳מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים׳) בִּגְלַל זֶהומשום כך הָיָה דִינוֹ סָתוּם, וְלֹא הִתְפָּרֵשׁ דִּינוֹ כְּדִינִים אֲחֵרִים, מִשּׁוּם שֶׁדָּבָר זֶה צָרִיךְ בַּחֲשַׁאי וְנִסְתָּר וְלֹא גָלוּי,שזה חילול ה' להפריד בין הנהגת זו"נ [ב. שהחשיב מעלת הנוקבא יותר מן הז''א], וְעַל זֶה לֹא נֶאֱמַרהעונש בְּגָלוּי, ז''א והקב"ה עָשָׂה כָבוֹד לִכְבוֹדוֹ. למלכות הנקראת 'כבוד'- שלא לגלות ההקפדה והחטא- שאי''ז כבוד להנוקבא היא המלכות-בעה''ס

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי חִיָיא, כְּתִיב ׳וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (במדבר טו, לב). מַאן עֵצִים הָכָא. וּמַאן הוּא דָּא. אֶלָּא דָּא צְלָפְחָד, וַהֲוָה דָּיִיק עַל אִלֵּין אִילָנִין, הֵי מִנַּיְיהוּ רַב עַל אַחֲרָא, וְלָא חָשַׁשׁ לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ, וְאַחְלַף שַׁבָּת לְשַׁבָּת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת׳ (במדבר כז, ג), בְּחֵטְא ו' מֵת. (ורזא דכלא ודאי ׳מקושש עצים׳) בְּגִין כַּךְ, הֲוָה דִּינֵיהּ סָתִים, וְלָא אִתְפְּרַשׁ דִּינֵיהּ. כְּדִינִין אַחֲרָנִין. בְּגִין דְּמִלָּה דָּא בָּעֵי בַּחֲשַׁאי וְסָתִים וְלָא גַּלְיָיא. וְעַל דָּא לָא אִתְּמַר בְּאִתְגַּלְיָיא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבַד יְקָר לִיקָרֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי יוסי: מקושש עצים אחרים קבל עונש לפי שעה והתכפר - לכן משה נסתפק בבנות

רַבִּי יוֹסֵי אָמַר,רבי יוסי חולק על רבי חייא ולדבריו לא השווה בין עץ הדעת לעץ החיים, אלא שְׁאָר הָעֵצִים יַחַדעץ הדעת טוב ורע שהם בשליטת מט"ט וס"מ ששליטתם בחול [- רמ"ק]. [ועצים אלו הם ע' שרים החיצונים -מקדש מלך.] והם 'שיתין אילתא' [אילות לשון כח] שסביב הכסא ע"ד ששים גיבורים סביב לה --גר"א]. עִם שַׁבָּתהנהגת השכינה הפועלת ביום השבת הָיָה מְקוֹשֵׁשׁ, וְקִבֵּל עֹנֶשׁסקילה לְפִי שָׁעָהמיד, שלא האריך לו כאדם הראשון ו וְהִתְכַּפֵּר חֶטְאוֹ.מפני שקיבל עונשו מיד וְעַל זֶה הִתְקַשָּׁהוהסתפק מֹשֶׁהרבינו ע"ה בְּדִין הַבָּנוֹת, שֶׁלֹּא יָדַע אִםאם עי''ז שקיבל עונשו מיד הִתְכַּפֵּרלו לגמרי לִהְיוֹת לִבְנוֹתָיו חֵלֶק וְנַחֲלָהבא"י אִם לֹא.שאם אין מיתתו רק לפי שעה אלא נעקר לגמרי מן הקדושה הרי שהבנות המגיעות מכוחו אין להם חלק בא"י כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר שְׁמוֹ (שֶׁל צְלָפְחָד) הקב"ה, שֶׁכָּתוּב (שם) ׳כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דּבְרֹת, ומעצם זה שהקב"ה הזכיר את שמו מתברר שיש קיום לענינו ובזה גם נוֹדַע שֶׁהִתְכַּפֵּר חֶטְאוֹוהיינו שאין כאן רק הוראה ביחס לירושת חלקם בא"י אלא גם ביחס לכך שנתכפר חטאו של צלפחד.׳.

בלשון הזוהר

רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, שְׁאַר עֵצִים בַּהֲדֵי שַׁבָּת הֲוָה מְקוֹשֵׁשׁ, וְקַבִּיל עוֹנְשָׁא לְפוּם שַׁעֲתָא, וְאִתְכְּפַר חוֹבֵיהּ. וְעַל דָּא אִתְקָשֵּׁי מֹשֶׁה בְּדִינָא דִּבְנָתָא, דְּלָא יָדַע אִי אִתְכַּפָּר לְמֶהֱוִי לִבְנָתֵיהּ חוּלָק וְאַחֲסָנָא אִי לָאו. כֵּיוָן דְּדָכַר שְׁמֵיהּ (דצלפחד) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב ׳כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דּוֹבְרוֹת, אִתְיְדַע דְּהָא אִתְכַּפָּר חוֹבֵיהּ׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שני עצים אחד למעלה ואחד למטה בזה חיים ובזה מות - המחליפם גורם מות

בֹּא וּרְאֵה, [כאן המשך לדברי ר''ח שסבר שצלפחד החליף בין שבת לשבת], כי שני העצים הם עץ החיים כדוכרא מול עץ הדעת כנוקבא שְׁנֵי עֵצִים הֵם, אֶחָד לְמַעְלָההוא עץ החיים מצד ז"א וְאֶחָד לְמַטָּה,עץ הדעת מצד המלכות בָּזֶה חַיִּיםבעץ החיים מצד הז"א, וּבָזֶה מָוֶת.בעץ הדעת ששם אחיזת החצונים הנקראים מות. מִי שֶׁמַּחֲלִיפָם, גּוֹרֵם לוֹ מָוֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה,כאותו מקושש אך גם וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.שדווקא צלפחד שלשם שמים נתכוון וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה, ׳דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ וְגוֹאם השגת איזה השגה בפנימיות הדברים אכול דייך להשיב את נפשך [, פן תשבענו - שתחקור גם במה שלא הורשת ואז והקאתו שבזה יפסיד עוה"ז ועוה"ב [- רמ"ק]. '׳ (משלי כה, טז).

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, ב' אִילָנִין אִינּוּן, חַד לְעֵילָּא, וְחַד לְתַתָּא, בְּדָא חַיִּין, וּבְדָא מוֹתָא. מַאן דְּאַחְלָף לוֹן, גָּרִים לֵיהּ מוֹתָא בְּהַאי עָלְמָא, וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַהוּא עָלְמָא. וְעַל דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה, ׳דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכוֹל דַּיֶּךָּ וְגוֹ'׳ (משלי כה, טז).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ארון ותורה עומדים באחד - תורה העיקר והארון הבית ולכן חסר אות ו

אָרוֹן וְתוֹרָה בְּאֶחָד עוֹמְדִים. תּוֹרָה הָעִקָּר. הָאָרוֹן הַבַּיִת. וְעַל זֶה אָרֹן חָסֵר בְּלִי וָא"ו בְּכָל מָקוֹם, אֲרֹן הַבְּרִית, אֲרֹן הָעֵדֻת. בְּכָל מָקוֹם אַהֲרֹן זְרוֹעַ יָמִין, פְּרָט לְאֶחָד, שֶׁכָּתוּב ׳כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׳ (במדבר ג, לט), נָקוּד לְמַעְלָה.

בלשון הזוהר

אָרוֹן וְתוֹרָה בְּחַד קַיְימֵי. תּוֹרָה עִקָּרָא, אֲרוֹן בֵּיתָא. וְעַל דָּא, אָרֹן חָסֵר בְּלָא וָא"ו בְּכָל אֲתָר, אֲרֹן הַבְּרִית, אֲרֹן הָעֵדוּת. בְּכָל אֲתָר אַהֲרֹן דְּרוֹעָא יְמִינָא, בַּר בְּחַד, דִּכְתִּיב ׳כָּל פְּקּוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׳ (במדבר ג, לט), נָקוּד לְעֵילָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי יצחק: משה נקט עץ החיים ולכן שאל אם מצוי בארץ - והם הביאו רק ענבים

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לסיים דברי ר''ח, ולפרש לשון 'והתחזקתם' מֹשֶׁה נָקַטשורשו היה אחוז בז"א שהוא בסוד עֵץ הַחַיִּים, וְלָכֵן רָצָה לָדַעַת אִם הָיָה מָצוּי בָּאָרֶץ אִם לֹא, וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר ׳הֲיֶשׁ בָּהּ עֵץ שאז יוכל לרשתה ולהיאחז בה אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץדרש לשון 'והתחזקתם' ׳ (במדבר יג, כ) - שֶׁהֲרֵי עֵץ הַחַיִּיםל'מחזיקים' בה והוא נֶחְמָד לַכֹּל.אף לאותם אשר מצד הדין אינם צריכים לקבל וְהֵםהמרגלים לֹא הֵבִיאוּלמשה אֶלָּא עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים וּתְאֵנִים, מינים אלו הם מצד הנוקבא סימן כי בְּאִילָן אַחֵר תְּלוּיִים וַאֲחוּזִים.עץ הדעת שאכל ממנו אדה''ר היינו במלכות [-בנוקבא ולא בז"א]

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מֹשֶׁה אִילָנָא דְּחַיֵּי נָקַט, וְעַל דָּא בָּעָא לְמִנְדַּע, אִי הֲוָה שְׁכִיחַ בְּאַרְעָא, אִי לָאו, וּבְגִין כָּךְ אָמַר, ׳הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ׳. דְּהָא אִילָנָא דְּחַיֵּי אִתְחֲמָד לְכֹלָּא. וְאִינּוּן לָא אַיְיתִיאוּ אֶלָּא עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים וּתְאֵנִים, בְּאִילָנָא אַחֲרָא תַּלְיָין וַאֲחִידָן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שלח לך אנשים בשבילך - רבי יהודה: כלב ופנחס שליחים נאמנים ליהושע

בֹּא וּרְאֵה, ׳שְׁלַח לְךְ אֲנָשִׁים׳ (במדבר יג, ב), בִּשְׁבִילְךְ. שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים.רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח,דרשתו בפרשת מרגלים בפסוק ׳כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדנָיו יָשִׁיב׳ (משלי כה, יג) - ׳כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר׳ - שֶׁמְּהַנֶּה אֶת הַגּוּף וְאֶת הַנֶּפֶשׁ. ׳צִיר נֶאֱמָן לְֹשלְחָיו׳ - אֵלּוּ כָּלֵב וּפִנְחָס שֶׁהָיוּ שְׁלִיחִים נֶאֱמָנִים לִיהוֹשֻׁעַ. וכך זכו שעל ידם ׳וְנֶפֶשׁ אֲדנָיו יָשִׁיב׳ - שֶׁהֶחֱזִירוּ שְׁכִינָההיא הנקראת נפש אדוניו לָדוּר בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, וע"י כך וְלֹא הִסְתַּלְּקָה מֵהֶם. לעומתם המרגליםוְאֵלּו שֶׁשָּׁלַח מֹשֶׁה גָּרְמוּ בְכִיָּה לְדוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים,שהיה זה בליל ט' באב שחרבו ב' מקדשות וְגָרְמוּלשכינה לְהִסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, שמתו כל הדור ההוא, וְגָרְמוּ לְסַלֵּק שְׁכִינָה מֵהָאָרֶץו ׳מִבֵּין יִשְׂרָאֵל׳.לעומתם אוֹתָםהמרגלים שֶׁשָּׁלַח יְהוֹשֻׁעַ, עליהם הכתוב אומר ׳וְנֶפֶשׁ אֲדנָיו יָשִׁיב׳ ולזאת זכה יהושע ליכנס לא''י משום שגרם שלא תסתלק מאחרים [- אור יקר[.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, ׳שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים׳ (במדבר יג, ב) - בְּגִינָךְ. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדוֹנָיו יָשִׁיב׳ (משלי כה, יג). ׳כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר׳ - דְּאַהֲנֵי לְגוּפָא וּלְנַפְשָׁא. ׳צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו׳ - אֵלּוּ כָּלֵב וּפִנְחָס דַּהֲווֹ שְׁלִיחֵי מְהֵימְנֵי לְגַבֵּי יְהוֹשֻׁעַ. ׳וְנֶפֶשׁ אֲדוֹנָיו יָשִׁיב׳ - דְּאָהַדְרוּ שְׁכִינְתָּא לְדַיְּירָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא אִסְתָּלְקָא מִנַּיְיהוּ. וְאִלֵּין דְּשָׁדַר מֹשֶׁה, גְּרִימוּ בְּכִיָיה לְדָרִין בַּתְרָאִין, וְגָרִימוּ לְאִסְתַּלְּקָא מִיִשְׂרָאֵל כַּמָּה אֶלֶף וְרִבְּבָן. וְגָרִימוּ לְסַלְּקָא שְׁכִינְתָּא מֵאַרְעָא מִבֵּינַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. אִינּוּן דְּשָׁדַר יְהוֹשֻׁעַ, ׳וְנֶפֶשׁ אֲדוֹנָיו יָשִׁיב׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

מקרה בני האדם ומקרה הבהמה

סוד השליח הנאמן ורוח האדם העולה למעלה

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.