אם תאמר ששמחה למלאך המות כשהורג - לא אלא רואה שרצון ריבונו בכך ומרקד
שלח לך · חובק את ידיו ואוכל את בשרו - סוד מלאך המות ורקודו לפני נשים · מאמר 39 · פיסקה 3 · דף קעב ע"ב
לשון הזוהר
תָּא וְאֵימָא לְךָ מִלָּה. אִי תֵּימָא, דְּחֵדוּ הוּא לְמַלְאָךְ הַמָּוְת, כַּד קָטִיל בְּנֵי נָשָׁא. לָאו. אֶלָּא בְּגִין דְּחָמֵי דִּרְעוּתָא דְּמָארֵיהּ בְּכַךְ, אַחְזֵי גַּרְמֵיהּ בְּחֵדוּ, לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, ׳רוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ׳ (תהילים קמח, ח). אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְהָא אִיהוּ אָזִיל וּמְרַקֵּד בְּחֶדְוָה קַמֵּי נָשִׁין. אָמַר לֵיהּ אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, וַדַּאי הָכִי הוּא, לְאַחֲזָאָה קַמֵּי מַלְכָּא דְּנִיחָא לֵיהּ בִּרְעוּתֵיהּ דְּמַלְכָּא. אֲבָל נַיְיחָא דִּילֵיהּ בְּהֶסְפֵּדָא דְּנָשִׁין, אִיהוּ רָקִיד וְאוּדְנֵיהּ לְהֶסְפֵּדָא.
תרגום
בֹּא וְאֹמַר לְךְ דָּבָר. אִם תֹּאמַר שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת כְּשֶׁהוֹרֵג בְּנֵי אָדָם - לֹא. אֲבָל מִשּׁוּם שֶׁרוֹאֶה שֶׁרְצוֹן רִבּוֹנוֹ בְּכָךְ, מַרְאֶה עַצְמוֹ בְשִׂמְחָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ׳ (תהלים קמח, ח) - אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַהֲרֵי הוּא מְרַקֵּד וְהוֹלֵךְ בְּחֶדְוָה לִפְנֵי נָשִׁים. אָמַר לוֹ, אִי חָסִיד קָדוֹשׁ, וַדַּאי כָּךְ זֶה, לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁנּוֹחַ לוֹ בִּרְצוֹן הַמֶּלֶךְ. אֲבָל הַנַּחַת שֶׁלּוֹ בְּהֶסְפֵּד הַנָּשִׁים. הוּא רוֹקֵד, וְאָזְנָיו לַהֶסְפֵּד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא ואימא לך מלה. אי תימא, דחדו הוא למלאך המות, כד קטיל בני נשא. לאו. אלא בגין דחמי דרעותא דמאריה בכך, אחזי גרמיה בחדו, למעבד רעותיה דקודשא בריך הוא, דכתיב, ׳רוח סערה עושה דברו׳ (תהילים קמח, ח). אמר ליה רבי שמעון, והא איהו אזיל ומרקד בחדוה קמי נשין. אמר ליה אי חסידא קדישא, ודאי הכי הוא, לאחזאה קמי מלכא דניחא ליה ברעותיה דמלכא. אבל נייחא דיליה בהספדא דנשין, איהו רקיד ואודניה להספדא.
התרגום: בא ואמר לך דבר. אם תאמר ששמחה היא למלאך המות כשהורג בני אדם - לא. אבל משום שרואה שרצון רבונו בכך, מראה עצמו בשמחה לעשות רצון הקב"ה, שכתוב ׳רוח סערה עשה דברו׳ (תהלים קמח, ח) - אמר לו רבי שמעון, והרי הוא מרקד והולך בחדוה לפני נשים. אמר לו, אי חסיד קדוש, ודאי כך זה, להראות לפני המלך שנוח לו ברצון המלך. אבל הנחת שלו בהספד הנשים. הוא רוקד, ואזניו להספד.
מן המפרשים
אור החמה: לאו הכי אלא בגין דחמי' שהרי אדרבה איבוד הוא לו כדפי' לעיל רוח סערה. היא הקליפה נייחא דיליה בהספדא מכאב לב ואנינות אשר לו על היזק הגוף שהוא חלקו כדפי':
הסולם: תא ואימא לך וכו׳: בוא ואומר לך דבר. אם תאמר שהיא שמחה למלאך המות כשהורג בני אדם. לא. אלא משום שרואה שרצונו של אדונו הוא בזה, מראה את עצמו בשמחה לעשות רצונו של הקב״ה. שכתוב, רוח סערה עושה דברו. א״ל ר״ש והרי הוא הולך ורוקד בשמחה…
אור יקר: הכי הוא לאחזאה קמי מלכא דנייחא ליה בדעותיה דמלכא, אבל.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: